(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה פלינר): התובעת טענה כי הנתבעת ביטלה שלא כדין הסכם לפרסום 'באנרים' באתר נענע10, בהיקף שנתי של 6,000$ וכתוצאה מכך היא תובעת פיצויים בסך 1.1 מיליון ש"ח. נפסק -

• גם אם הייתה הפרה של ההסכם, מדובר בחוזה שהופר כחודש וחצי לפני סיומו בלא שהתובעת הודיעה על רצונה לחדשו.
• ההפרה נבעה משינוי תצורת האתר בשוק דינמי שאינו קופא על שמריו כמו שוק האינטרנט. היעלה על הדעת שתצורת אינדקס באתר כלשהו תישאר כפי שהייתה במשך חמש שנים?! האם באתר שכזה שיקפא על שמריו יהיו גולשים?! האם יהיה ערך כלשהו לפרסום באתר שכזה?
• לא היו מניעים נסתרים או חוסר תום לב בשינוי והוא לא נועד לפגוע בתובעת או להתעשר על חשבונה.
• אין די בהשוואת מספר המלים שעמדו לרשות התובעת במסגרת ההסכם הקודם לעומת מספר המלים שהוצע לה במוצר הפרסום החדש כדי לקבוע שמדובר במוצר נחות; יש חשיבות לשאלת המיקוד של החיפוש, השימוש במילים עצמן ולמספר הקמפיינים שאפשר להעלות לאוויר. שוכנעתי שמדובר בחלופות הולמות ושהיה על התובעת לקבל את ה"ביצוע בקירוב" של ההסכם כפי שהוצע לה ולכן אין לדון כלל בשאלת הפיצויים.
• זמן ההתארגנות שנדרש לתובעת כדי למצוא אתר מפרסם אחר הוא אפסי. לא הוכח בפניי כי היה ניסיון כלשהו מצדה לחפש אתר כזה. שוכנעתי כי במשך תקופת ההסכם התובעת לא הרוויחה אף שקל אחד מהפרסום. כל תחשיבי הפיצויים התבססו על הצעות הנתבעת וההסכמים שנכרתו בינה לבין מפרסמים אחרים ככאלה המשקפים את הפסדיה-היא. יש לזכור כי התובעת אינה גוף המתפרנס מפרסומות ושיווק באינטרנט!
• בדיעבד צצה תיאורה של מסחור מילים (מילות הפרסום) כדי להצדיק את סכומי התביעה המוגזמים.
• אפילו נתייחס להסכם הפרסום המקורי כחוזה לתקופה לא קצובה, לתובעת לא עמדה זכות קנויה לחדש את ההסכם לתקופה של חמש שנים. לכל היותר יש להעריך מהי תקופת ההודעה המוקדמת שיש לתת וזו אינה עולה על חודש-חודשיים.
• אין זה הגיוני ש"נכס" שנמכר בסכום של 6,000$ "שווה" למעשה לסכום של 1,100,000 ש"ח.
• יש לראות בתביעה כניסיון אפילו בוטה לנסות ולהוציא את המקסימום מסיטואציה שנוצרה בתום לב כשהתובעת רואה מול עיניה גוף גדול ומסחרי כמו הנתבעת ומציגה אותה חזור והצג כגוף "בריוני" בה בעת שהתנהגותה היא הגובלת בכך.

התביעה נדחתה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת 25,000 ש"ח הוצאות משפט.