(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט מאיר יפרח): תביעה שעניינה בהסכם על אפרכסת המתאימה לשילוב במכשיר טלפון סלולרי המקובע ברכב. נפסק - מפגש רצונות יכול להתקיים אף בלא מפגש פיסי בין הצדדים לחוזה. מפגש במרחב הווירטואלי די בו ובלבד שנתקיימו היסודות החיוניים לכריתת חוזה, לאמור הצעה וקיבול, על כל מבחניהם. כך, למשל, יכול ניצע להודיע על קיבול ההצעה, בין היתר, באמצעות משלוח מסר אלקטרוני למציע. גם במרחב האלקטרוני, בדומה להתקשרות ה"מסורתית", הקיבול (או הדחייה) של ההצעה נבחן לפי קריטריונים אובייקטיביים ולא סובייקטיביים. גמירות הדעת נלמדת מנסיבות המקרה, מהתנהגות הצדדים ומהנוהג המקובל. במקרה דנן, טענה התובעת כי הסכם הפיתוח אינו מהווה חלק ממסגרת הקשר החוזי בין הצדדים, אף שזכה להתייחסות נציג התובעת. לטענת התובעת, נציגה אישר שקיבל את הודעת הדוא"ל, אך אין בכך משום אישור להסכמתו לתניות הסכם הפיתוח שצורף אליה. אכן, המרחב האינטרנטי יוצר קושי מסוים לוודא שמסמכים שנשלחו בדוא"ל הגיעו לנמענם ונקראו על-ידו. אולם, במקרה דנן, אין חולק כי נציג התובעת קיבל את הודעת הדוא"ל, עיין בהסכם הפיתוח ולא קיבל חלק מתניותיו. אילו נמנע נציג התובעת ממענה כלשהו להודעת הדוא"ל, אפשר ויכול היה להישמע בטענה כי לא קיבל את תוכנו כלל ועיקר, אך משהשיב ואישר כי חלק ארי של תניות הסכם הפיתוח קוימו הלכה למעשה, לא יישמע הוא בטענה כי תנייה בודדת מתניות הסכם הפיתוח אינה, ולא הייתה, מקובלת עליו. מענה להודעת דוא"ל שקול לחתימה על הסכם הפיתוח. תשובותיו של נציג התובעת מהוות חתימה וירטואלית בעלת תוקף כשם חתימה של ממש.