ת"א 1586/09 ת"צ 1674/09 חיות, קנטור ואח' נ' טלרן מסרים מידיים בע"מ ואח'

(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת מיכל אגמון-גונן): בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד (1) מפעילי שירות 'צלתוקים' (צלצול טלפון שמיד מנותק, כדי שמקבל השיחה יתקשר אל המספר ממנה הגיעה רק כדי לגלות שהוא מאזין לפרסומת); (2) הזמנה להשתתף בחידון נושא פרסים, כאשר על-מנת לקבל את ה"פרס" נדרש הנמען למסור את פרטי ההתקשרות עימו המשמשים בהמשך לשליחת מסרים פרסומיים אליו. נפסק –
  • אין מחלוקת שהמשיבות 1 ו-2 מהוות "מפרסם", כהגדרתו בסעיף 30א'(א) לחוק התקשורת. המשיבה 1 עונה להגדרה בהיותה משווקת את דבר הפרסומת עבור אחר; המשיבה 2 הינה מפרסם מכיוון שדברי הפרסומת ששוגרו מקדמים את עסקיה ומטרותיה. המסרים שהופצו בשתי השיטות הם "דבר פרסומת". הצלתוק וההזמנה להשתתף בחידון נועדו בסופו של דבר להפיץ דבר פרסומת.
  • כיום מכשיר הטלפון הסלולארי מהווה מכשיר עבודה מרכזי. לא ניתן לטעון כי החיוג החוזר מקורו ב"סקרנות". לאדם המתקשר בחזרה אין כל סקרנות, רצון או משאלה בקשר למוצרים או לשירותים אותם חפצים המשיבים למכור לו באמצעות דבר הפרסומת והוא לא ביקש ובוודאי שלא נתן הסכמתו כי דבר הפרסומת יושמע לו. לא כל שכן, שהוא לא נתן הסכמתו לשלם עבור השיחה באמצעותה מושמע לו דבר הפרסומת.
  • למקבל שיחת הצלתוק אין כל שיקול דעת בשאלה האם להיחשף לדבר הפרסומת אם לאו, שכן הוא אינו יודע את זהות המתקשר. נמען זה הוטעה לחשוב שהשיחה שנותקה היא שיחה אישית או מקצועית. מטרת הניתוק היא לגרום לו להתקשר. נמען זה לא רק שאינו "סקרן" לגבי דבר הפרסומת של המשיבים, אלא מוטרד שלוש פעמים. פעם אחת בשל קבלת השיחה, לעתים בשעה שאינה נוחה עבורו והצורך להתלבט באשר לזהות המתקשר ובאפשרות להתקשר למספר ממנו נתקבלה; פעם שניה, בשל כך שכופים עליו את שמיעת דבר הפרסום; ופעם שלישית כי הוא נאלץ לשלם על השיחה במסגרתה הושמע לו דבר הפרסום בכפיה.
  • בדומה, נמען הנחשף לדבר פרסומת בשיטת החידון, המוסר את מספר הטלפון שלו למשיבים, אינו סקרן לגבי מוצרי המשיבים ואין לו כל שיקול דעת בשאלה האם הוא מעונין להיחשף לדבר הפרסומת של המשיבים. נמען זה הוטעה לחשוב כי הוא מוסר את מספרו לצורך תיאום קבלת המתנה שהובטחה לו.
  • הפצת פרסומת בשיטת הצלתוק והחידון מנוגדות לרוחו ותכליתו של סעיף 30א' לחוק התקשורת ולא נועדה אלא כדי לעקוף את הוראותיו. התוצאה הלא רצויה של הטרדת הפרט וחדירה לפרטיותו נעשית בדרך מתוחכמת יותר ואף מטרידה יותר. קביעה לפיה שיטות אלו אינן מנוגדות להוראות החוק, תרוקן את החוק מתוכן.
  • ככל שאיסור השימוש בשיטות אלה פוגע בחופש העיסוק של המשיבים, הרי שמדובר בפגיעה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
  • פרסום בשיטת הצלתוק והחידון מפר גם את הורת סעיף 30א'(ה) לחוק התקשורת [בכך שאינו מפרט את היותו דבר פרסומת, את שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו; את זכותו של הנמען לשלוח הודעת סירוב ודרך משלוח הודעה כזו];
  • הגדרת ,מפרסם" אינה כוללת גם את מנהלי ובעלי החברה המפרסמת או החברה שהפרסום נעשה באמצעותה. חוק התקשורת מטיל במפורש אחריות פלילית על מנהלים ונושאי משרה בתאגיד שאחראים לתחומי השיווק ואין כוונתו להטיל על המנהלים אחריות כללית לפרסום האסור. לפיכך אין למבקשים עילת תביעה אישית נגד מנהלי המשיבות 1 ו-2.