(החלטה, שלום עפולה, השופטת שאדן נאשף אבו-אחמד): המבקשת היא מבקרת הפנים בעירית עפולה. המשיב הוא חבר אופוזיציה בעירייה. המבקשת עותרת להסיר פרסומים מאתר אינטרנט עד למתן פסק-דין סופי בתביעת לשון הרע. נפסק –

• הצגת ה"עובדה" בפני הגולשים באתר האינטרנט שמפעילים המשיבים, לפיה הוצאת דו"ח על ידי מבקר המדינה בענין מסוים (שנראה בעיניהם חמור) על עיריית עפולה, מהווה יסוד להטלת דופי מהותי במילוי תפקידה של מבקרת הפנים בעיריה בנימוק שהיא זו שהיתה אמורה לחשוף את הליקויים, הינו פרסום שמרחיק לכת, אינו מבוסס על הוראות הדין הקיים וחוטא למטרת מנגנון עבודת הביקורת החיצונית והפנימית.
• פגיעה שלא כדין בטוהר מידותיו של מבקר הפנים, הטחת האשמות שווא והוצאת לשון הרע כלפיו בכך שהוא "מקבל טובות הנאה אישיות" כ-"תמורה לאי ביצוע נאות של תפקידו", מהווה פגיעה בלב תפקידו של מבקר הפנים. פרסום לשון הרע שאינו מבוסס מהווה פגיעה בעקרונות היסוד וכללי התנהגות הראויים להם מחויב מבקר העיריה והשמירה על אי-תלות כנשמת אפה של הביקורת הציבורית ובכך פגיעה באימון הציבור בו כמי ששומר על רמה מוסרית ומקצועית גבוהה.
• על ביהמ"ש להיות ער לאפשרות שהמחוקק ביקש להמנע ממנה והיא הצרת צעדיו של המבקר מטעמים שאינם עניינים באמצעות השימוש בטיעון של חופש הביטוי, על ידי הגוף הפוליטי הנבחר. על ביהמ"ש לבחון היטב אם הפרסום נועד לפגוע בתדמיתו של מבקר הפנים משיקולים זרים ומסיבות שאינן קשורות לתפקודו התקין או שמא מדובר בפרסום שיש בו ממש. נדרש איזון בין השמירה על הזכות לשם טוב מצד אחד לבין זכות הציבור לדעת והשמירה על האינטרס הציבורי מצד שני, הכולל בחובו את האינטרס בשמירה על מנגנון הביקורת הפנימית שנתון ממילא תחת לחציהם של הכוחות הפוליטיים הסובבים אותו.
• הפרסום מקים למבקשת עילת תביעה לכאורה בגין לשון הרע. אין בידי לומר בשלב זה של הדיון כי למשיבים בסיס איתן לטענת "אמת דיברתי". גם אם לא עלה בידי המבקשת להוכיח שטענות ההגנה הן טענות סרק, קיים אינטרס ציבורי שמקורו בייחודיותו של מנגנון הביקורת הפנימית בשלטון המקומי המטה את הכף לקבלת הבקשה.
• אין בכך למנוע את המשך הפרסומים לאחר שיוסרו מהם הרמיזות והאמירות המהוות לכאורה בסיס לתביעה בגין לשון הרע.