רע"א 25622-01-11 טימוטי מרק ברנרד נ' אריאל אייל

(החלטה, מחוזי י-ם, השופטת תמר בזק-רפפורט): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם, בגדרה נדחתה חלקית בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש, לאחר שנמחקה הגנתו. המשיב הגיש תביעת דיבה נגד המבקש והמשיבים הפורמליים, שנסובה על כתבה שהתפרסמה בעיתון "חבל מודיעין שלנו". ביהמ"ש קמא הורה לחשוף את זהות העומד מאחורי כתובת דוא"ל, שצוינה ככתובת מען העיתון בו התפרסמה הכתבה [בש"א 2403/09 אריאל נ' Google], מאחר ולא צוין שם מחבר הכתבה. התברר כי הגישה אל כתובת הדוא"ל הייתה באמצעות כתובת IP של המבקש. בהמשך, הורה ביהמ"ש למבקש לאפשר למשיב לעיין בכל חומר המצוי בתא הדוא"ל, הנוגע לתביעה [בש"א 7693/09]. המבקש הודיע כי אינו יכול להיכנס לתיבת הדוא"ל, הואיל ולא פתח אותה ואינו יודע את סיסמתה. משלא התאפשר עיון בחומרים, הגיש המשיב בקשה למחיקת הגנת המבקש. המבקש פנה ל- Google בבקשה כי תעביר אליו את סיסמת הגישה לתיבת הדוא"ל, אך זו סירבה, בנימוק כי המבקש מכחיש כי הוא בעליה של תיבת הדוא"ל. ביהמ"ש קמא נתן פס"ד נגד המבקש, לאחר שנמחקה הגנתו לאור אי-קיום צו גילוי המסמכים. מכאן הערעור, בו טוען המבקש, בין היתר, כי לא הוא פרסם את הכתבה וכי אין בידו גישה לתיבת הדוא"ל שהוזכרה בעיתון בו פורסמה הכתבה. נפסק - ניתן להבין את אי-הנוחות שחש המבקש, לאחר שנמחקה הגנתו הואיל ולא קיים צו שיפוטי שלא היה בכוחו, לטענתו, לקיימו. אין הצדקה פרקטית ליתן למערער רשות לערער בשלב זה הוא יוכל, אם ירצה בכך, להשיג על פסה"ד הסופי. בקשת רשות הערעור נדחתה.