ת"א 17024-09-09 גל-על מוצרי שתיה בע"מ ואח' נ' תנה תעשיות (1991) בע"מ ואח'

(החלטה, מחוזי מרכז, השופט בנימין ארנון): בקשת הנתבעים 1-2 לסילוק התביעה על הסף. בתביעה נטען כי המבקשים שכרו את משרד החקירות "קרוכמל חקירות מיוחדות", אשר פרץ למחשב התובע 2 (מנכ"ל התובעת 1) באמצעות תוכנת "סוס טרויאני", על-מנת לשאוב ממנו מידע רגיש ולהעבירו למבקשים, המתחרים בתובעת. המבקשים טוענים, בין היתר, כי יש למחוק את עילת הפגיעה בפרטיות ביחס לתובעת 1, הואיל וחוק הגנת הפרטיות אינו מגן על תאגיד וכן כי חוק המחשבים, עליו הסתמכו המשיבים, אינו מקים עילה לתביעה אזרחית בגין חדירה לחומר מחשב. נפסק -
  • בחינת השאלה בדבר קיומה של עילת תביעה תעשה על יסוד האמור בכתב התביעה. מן הראוי לקבל את הבקשה באופן חלקי ככל שהיא מתייחסת למחיקת עילות התביעה על-פי חוק הגנת הפרטיות מתביעת התובעת 1. ההנמקה נובעת מסעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי "אדם" לעניין סעיף 2 לחוק אינו כולל תאגיד.
  • חוק האזנת סתר עוסק בהגדרת העבירה הפלילית. אין בו הגדרה של האזנת סתר העולה כדי עוולה אזרחית. עילה כזו קמה רק לפי סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות. נוכח העובדה כי חוק הגנת הפרטיות אינו מקנה לתאגיד עילת תביעה אזרחית בגין ביצוע האזנה אסורה, הרי שיש למחוק מכתב התביעה את החלקים המבוססים על עילה שמקורה בחוק האזנת סתר.
  • סעיף 4 לחוק המחשבים קובע כי חדירה לחומר מחשב היא עבירה פלילית, אך החוק נמנע מלהגדיר פעולה זו כעוולה אזרחית. עצם החדירה למחשב הזולת, בהנחה שלא נגרם נזק למחשב או לקבצים המותקנים עליו, אינה מהווה עוולה אזרחית.
  • אין הצדקה למחיקת התביעה כולה. כתב התביעה כולל גם עילות תביעה נוספות, כגון עוולת גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות חקוקות, אשר במידה ותוכחנה, יהיה ניתן להעניק לתובעים סעדים בגינן.
  • ביחס לתביעתו האישית של התובע 2, העוסקת בפגיעה הנטענת בפרטיותו, הרי שזו עוסקת באופן ישיר בטענות אודות חשיפת "מידע אישי ואינטימי" של התובע והיא הוגבלה לנזקים שנגרמו לו לטענתו אך ורק מחמת הפגיעה בפרטיותו. אין מדובר בתובענה המבוססת על עילות תביעה נוספות לאלו המפורטות בחוק הגנת הפרטיות. הואיל ותביעת התובע 2 הוגבלה לנזקים שנגרמו לו אך ורק מחמת הפגיעה בפרטיותו, יש להכריע בטענת המבקשים בדבר התיישנות תביעתו זו. 
  • כבר בשנת 2005 ידע התובע 2 כי הוא אחד מהנפגעים ב"פרשת הסוס הטרויאני" וכן ידע אילו קבצים הועתקו ממחשבו באמצעות התוכנה. במועד זה סבר התובע, או לפחות חשד, כי מזמיני הפריצה למחשבו הם המבקשים או מי מטעמם. אף אם לא הצליח בעת זו לגייס את מלוא הראיות להוכחת חשדותיו, אין בכך כדי לדחות את תחילת מרוץ תקופת הההתיישנות. לפיכך, דין תביעתו האישית של התובע, המבוססת על עילות חוק הגנת הפרטיות, להידחות על הסף מחמת התיישנות.