ת"א 3226-07 Zao Kommersant Publishing House Ltd נ' וסטי 1992 בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט יחזקאל קינר): התובעת היא תאגיד רוסי המוציא לאור את העיתון "קומרסנט" ומגזינים נוספים. הנתבעת 1 היא חברה ישראלית המוציאה לאור את העיתון היומי "וסטי" (בשפה הרוסית). הנתבעים 2-3 היו דירקטורים בנתבעת. הנתבעים 4-7 שימשו בתפקידי עריכה שונים בנתבעת. נטען כי בעיתון הישראלי פורסמו 51 מאמרים וכתבות שהתפרסמו קודם לכן בעיתון הרוסי או במגזינים ובאתר האינטרנט של התובעת וזאת ללא ציון שם המחבר והמקור. במהלך ניהול ההליך הצטמצם מספר הפרסומים נשוא התביעה ל-37. הנתבעים אישרו את העתקת הפרסומים בעיתון הישראלי ללא הסכמה, אך העלו שורת טענות בעניין זה. נפסק - 
  • בעוד ששאלת ההפרה יחול מקום דין ההפרה, דהיינו הדין הישראלי, הרי שבשאלת הבעלות בזכויות היוצרים שבפרסומים יחול דין המדינה אשר לה הקשר ההדוק והמשמעותי ביותר לזכויות בעלות אלה ול"מתחרים" על אותה זכות בעלות - הוא הדין הרוסי. אין מקום להפריד בעניין זה בין שאלת הבעלות המקורית לבין שאלת העברת הזכויות לאחרים.
  • ככל שהמחברים העבירו לתובעת את הזכויות הכלכליות הבלעדיות במאמרים, עברה יחד עמם לתובעת גם הזכות לאסור על העתקת המאמרים. התובעת העסיקה את המחברים כעובדיה. זכות היוצרים הכלכלית הבלעדית במאמרים שייכת לתובעת מכוח הוראות סעיף 14(2) לחוק הרוסי, אף ללא צורך בהסכם מיוחד המעביר את הזכויות הללו.
  • 14 מאמרים מתוך ה-37 נשוא התביעה הינם ראיונות. לפי חוות הדעת על הדין הרוסי, הזכויות בראיונות שייכות במשותף למראיין ולמרואיין, אם לא הוסכם אחרת. יש לקבוע כי ביחס ל-14 מאמרים אלה אין לתובעת זכויות יוצרים, או שלפחות אין היא יכולה מכוח הזכויות המוקנות לה לאסור על הדפסה חוזרת, שכן לא הוכיחה כי ניתנה לכך הסכמת המרואיין. 
  • הנתבעת פרסמה 23 מאמרים מפרים, דהיינו מאמרים שפרסומם היווה הפרת זכויות היוצרים של התובעת בהם. אין חולק באשר לאחריות הנתבעת 1, שהיא החברה המוציאה לאור את העיתון שבו פורסמו הכתבות המפרות. אחריותה לפרסומים ברורה ואיש לא חלק עליה.
  • הנתבעים 4-7 שימשו בתפקידי עריכה שונים בעיתון הישראלי בתקופה בה פורסמו המאמרים המפרים. עורך בעיתון בוחר ו/או מאשר אילו כתבות ייכללו בעיתון ולכן יש לראות את העורכים כמי שביצעו את העתקת המאמרים בפועל. הנתבעים לא חלקו על אחריות העורכים. לא עלה בידי התובעת להוכיח אחריות אישית של הנתבעים 2-3, ששימשו כדירקטורים בנתבעת 1.
  • השיקול המכריע בקביעת גובה הפיצוי הינו שווים הנמוך של המאמרים, אילו היו נרכשים מהתובעת. פסיקת סכום פיצוי בגובה הרף המינימאלי (10,000 ש"ח להפרה) תביא לפסיקת פיצוי הוגן ותהווה גם גורם מרתיע לנתבעים עצמם ולמפרים פוטנציאליים. מאחר ומדובר ב-23 מאמרים שונים שהועתקו, הרי שמדובר ב-23 הפרות שונות והפיצוי יעמוד על סך של 230,000 ש"ח.