(פסק-דין, שלום חיפה, השופט שלמה לבנוני): בקשה להורות למשיבות למסור מידע ופרטים מזהים אודות משתמש אינטרנט אלמוני, שפרסם סרטון פוגעני, המבזה את המבקשות, באתר YouTube. נפסק - בפרקטיקה עוצב נוהל לפיו על התובע לפעול וליידע את המפרסם האנונימי אודות הבקשה לגילוי זהותו ולאפשר לו הזדמנות סבירה להתנגד לבקשה. על בית המשפט לבדוק אז, האם קיימת עילה לכאורית נגד המפרסם האנונימי וכן האם במאזן האינטרסים, זכותו של הנפגע גוברת על זכות הנתבע לביטוי אנונימי. ביום 25.3.2010 ניתן פסק-דינו המקיף של ביהמ"ש העליון ב- רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ. הלכה זו חתמה והסדירה שורה של מחלוקות שהתעוררו בפסיקת הערכאות הדיוניות במקרים דומים, על יסוד ההשקפה שלפי הדין הקיים לא ניתן לנקוט הליך לחשיפת פרטיו של גולש אנונימי, בהעדר מסגרת דיונית למתן הסעד המבוקש. הלכת רמי מור גוזרת כליה על הליך זה. התביעה נעדרת עילה ולפיכך מתחייבת מחיקתה. נוכח העדר סמכות לבית משפט זה, אף מתחייבת דחייתה. יש להצטרף לקריאה למחוקק לומר את דברו, גם ביחס למצב בו בעלי הדין מצאו עצמם "בין הכיסאות", לאחר שכבר הגישו את תביעתם. התביעה נדחתה.