רע"פ 10259/09 פלוני נ' מדינת ישראל

אולי יעניין אותך גם

(החלטה, בית המשפט העליון, השופט ס' ג'ובראן): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת [עפ"א 264/09], בו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בנצרת [ת"פ 2471/05]. המבקש הורשע, בביהמ"ש השלום, בעבירות של פגיעה במזיד בפרטיות, חדירה לחומר מחשב שלא כדין וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. לפי האישום, בין המבקש למתלוננת נוצר קשר באמצעות האינטרנט, אך לאחר פרק זמן הודיעה המתלוננת למבקש על סיום הקשר ביניהם. הנאשם חדר, ממחשבו האישי, לתיבת הדוא"ל של המתלוננת, ב-52 הזדמנויות שונות וקרא הודעות שנשלחו אליה. בנוסף, חדר המבקש לשני תאי דוא"ל של גברים עמם הייתה המתלוננת בקשר ולאחר מכן פנה אל נשותיהם ומסר להן כי בעליהן בוגדים בהן, כשהוא שולח להן תכתובת מתיבת הדוא"ל של המתלוננת. על המבקש נגזרו 4 חודשי מאסר על תנאי, פיקוח של שירות המבחן וקנס בסך 10,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וזיכה את המבקש מהעבירות לפי חוק המחשבים. נפסק - דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. המבקש חדר פעם אחר פעם לתיבת הדואר של המתלוננת, ללא רשות, קרא את דברי הדואר ואף העביר את חלקם לאחרים. צודקת המשיבה כי אין נפקות למיקום השרת או לרמת האבטחה לענין הפגיעה בפרטיות. באשר להתקיימות היסוד הנפשי, קבעה הערכאה הדיונית כי אין לתת אמון בגרסת המבקש, לפיה סבר כי המתלוננת היא ששלחה אליו את הסיסמאות ולכן פעל תוך טעות במצב הדברים. ביהמ"ש לא יתערב בממצאי עובדה ומהימנות.