רע"א 1700/10 אבי רועי דוביצקי נ' ליאב שפירא

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופט אלייקים רובינשטיין): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"א 1550/09], בו התקבל ערעור המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 8796-06-08]. המשיב הוא בעליו של אתר היכרויות באינטרנט. תמונותיו ופרטיו האישיים של המבקש פורסמו על-ידי חורשי רעתו באתר, תחת כותרות פוגעניות ובאופן שקרי. הפרסום הוסר עם פניית המבקש. ביהמ"ש לתביעות קטנות פסק כי המשיב ישלם למבקש 400 ש"ח, לאחר שקבע כי התרשל בכך שהפעיל את האתר ללא מנגנון הגנה משמעותי וכי רשלנות זו אפשרה את הפגיעה בשמו הטוב של המבקש. ביהמ"ש המחוזי, שדן בגובה הפיצוי, הגדיל את הפיצוי ל- 2,500 ש"ח. בבקשה זו טען המבקש כי הסכום שנפסק אינו משקף את חומרת הפגיעה. נפסק -
  • ההליך עוסק באתר ולא במשתמשיו. עניינו אינו בהרתעת אנשים המשתמשים "באתרים מסוג זה לניצול קטינים וביצוע עבירות אחרות", או של אנשים המפרסמים פרטים כוזבים כדי לפגוע בזולת. כלפי אלו יתכנו סעדים אחרים שאינם בגדרי ההליך. עניינו של ההליך תחום אך לשאלת הפיצוי הראוי בתביעה כלפי מפעילי אתרים, שלגביהם נקבע כי הפרו את חובת הזהירות כלפי הציבור הרחב.
  • שאלת האחריות אינה מונחת לפתחו של ביהמ"ש ומוסכם על המשיב כי הפר את חובת הזהירות כלפי המבקש. מסיבה זו אין צורך לדון בשאלת אמצעי הזהירות שבעל אתר אינטרנט חייב לנקוט כדי למנוע תופעות מהסוג העולה מבקשה זו. דברי המשיב, לפיהם מדובר בעוולה המתרחשת בממוצע מספר פעמים ביום, רק באתר שלו, מציבים נתון קשה מאוד - שיש בו כדי להשליך גם על אמצעי הזהירות שעל אתרים לנקוט. בוודאי שעה שפורסמו פרטים מטרידים ביחס לקטינות.
  • אף אם ניתן להביע דעות שונות לגבי מידת הסינון הנדרשת, אין ספק כי מודעות הכורכות הזמנה לקטינות, טעונות יחס "סינוני" מיוחד, הן מבחינת הנזק שהן משקפות והן מבחינת עלות מניעתן. זאת - שהרי הטקסט הבלתי חוקי מדבר בעדו ואין צורך במאמץ סינון מתוחכם ובטכנולוגיה מתקדמת. תוצאת פסה"ד בעניין רמי מור חוסמת במידה רבה את האפשרות לחשוף את זהות מפרסם ההודעה הכוזבת, אך אין בכך כדי לפטור את מפעיל האתר מאחריותו.
  • לעניין שיעור הפיצוי הראוי, הרי מודעה מהסוג שפורסם, אפילו אם הוסרה בזמן קצר יחסית (ועל כך יש לשבח את המשיב) - פוגעת פגיעה קשה בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים. דומה כי אין די בפיצוי מינימלי כדי לגרום למפעילי אתרים לשקול את עלותה של התנהלות זהירה אל מול הנזק האמיתי והכולל הנגרם בעטיים. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי קיימת חובת זהירות. ברם, בהינתן שיעור התביעות הנמוך, פיצוי מינימלי לא יהווה תמריץ כלכלי ראוי לנקוט באותם אמצעי זהירות, שעל החובה לנקוט בהם אין המשיב מערער.
  • מנגד, יש לזכור כי לא המשיב הוא שפירסם את המידע הפוגע ובסופו של יום אין להשוות את דינו של מי שפירסם בעצמו לשון הרע, למי שלא נקט אמצעי זהירות מתאימים כדי להבטיח שאתר בבעלותו לא יהווה במה לפרסום כאמור. נוכח הפגיעה החמורה בשמו הטוב של המבקש, הנובעת מעצם הפרסום ומתוכנו ונוכח שיקולי המדיניות המתייחסים גם להכוונת התנהגות בסיטואציה מובהקת של הרתעת חסר, יוכפל הפיצוי ויועמד על סך של 5,000 ש"ח.