(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט שאול מנהיים): התובעת והנתבעת הן חברות העוסקות בשיווק והפצת ציוד היקפי למחשב. חלק מהמוצרים המשווקים על-ידם זהים בתכונותיהם, אך מיוצרים על-ידי יצרנים שונים. התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת גזלה את רשימת הלקוחות שלה המהווה סוד מסחרי, באמצעות עובד התובעת שהועסק אצלה במקביל. נפסק - טענת התובעת כי רשימת לקוחותיה כללה מידע בדבר תנאי התקשרות, מחירים ורווחים וכן כי שמרה בסוד על הרשימה ונקטה באמצעים סבירים לשמירת המידע כסוד במאגריה הממוחשבים, כמו גם טענתה בעניין השקעת משאבים ומאמצים לשם יצירת הרשימה - לא נסתרו ולפיכך יש לקבל אותן כעובדות. העובדה כי הרשימה לא כוללת רק מידע כמו שמות הלקוחות וכתובתם, שייתכן וניתן לאתר בנקל תוך שימוש במאגרי מידע נגישים וגלויים, מצביעה על כך כי הרשימה מהווה סוד מסחרי. התובעת הקפידה לשמור את רשימת הלקוחות במחשב והבטיחה את הגישה אליו באמצעות שם משתמש וסיסמה המצויים בידיעתם הבלעדית של 3 נושאי תפקידים בכירים. מאידך, הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות שיתמכו בטענתה כי הרשימה הושגה תוך שימוש בדפי זהב ובאינטרנט (כגון הגשת תדפיסים של דפי האינטרנט הרלבנטיים) והדבר פועל לחובתה. נקבע כממצא עובדתי כי העובד גזל שלא כדין את רשימת הלקוחות של התובעת והפר בכך את הוראות סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות. התובעת הוכיחה כי הנתבעת עשתה שימוש ברשימת הלקוחות שנגזלה ממנה ופנתה ללקוחותיה במטרה ליזום עמם התקשרויות עסקיות חדשות ולשווק להם מוצרים המתחרים במוצרים שמשווקת התובעת. הנתבעת אחראית לעוולת גזילת סוד מסחרי שביצע העובד ותפצה את התובעת ב-100,000 ש"ח.