(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת חנה ינון): תביעה לפיצוי בגין טענה לגזל סוד מסחרי שבוצע על-ידי הנתבעת וכן בגין דברי לשון הרע אותם לכאורה הפיצה הנתבעת בפני לקוחות התובעת. התובעת עוסקת בתחום התוכנות לניהול עסקים, בפרט בתחום ההלבשה וההנעלה. הנתבעת היא חברה המתחרה התובעת באותו תחום עיסוק. לטענת התובעת, גייסה הנתבעת עובדים לשעבר של התובעת וכן פנתה ללקוחותיה ואף הפיצה לשון הרע אודותיה. נפסק -

• התובעת דורשת פיצוי בגין טענה לשימוש במידע המהווה סוד מסחרי שהגיע לידי הנתבעת, הכולל רשימת לקוחות ומידע אודות מאפיינים אישיים של כל לקוח וצרכיו. אין במעשי הנתבעת משום גזל סוד מסחרי, באשר התובעת והנתבעת עוסקות בתחום דומה של שיווק קופות ממוחשבות בענף ההלבשה וההנעלה. מדובר בשוק בעל מספר לקוחות מצומצם יחסית, אשר רק לעיתים רחוקות מצטרף לאלה לקוח חדש.
• לא הוכח כי מדובר במידע שאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי מתחרי התובעת. מדובר במידע שהינו נחלת הכלל, שכן על כל קופה מודבקת מדבקה ובה שם הספק המספק לה את התוכנה. מטבע הדברים, בשוק זה קיימת ניידות של לקוחות בין החברות השונות, כמהלך מסחרי טבעי. אין איסור על מעבר עובדים בין חברות שונות, בכפוף לחוזי ההעסקה של העובדים. עובדי התובעת החלו לעבוד אצל הנתבעת רק לאחר פיטוריהם. הדבר טבעי שכן המפוטרים ביקשו למצוא עבודה בענף בו הם מתמחים. התביעה בעילה זו נדחית.
• יוסי אביטל, עובד לשעבר של התובעת, פרסם פרטים שגויים אודות התובעת בשטח הפרסום של התובעת באתר האינטרנט IB2B. אביטל פרסם במקום פרטי התובעת את מספר הטלפון הנייד שלו, את כתובת הנתבעת ואת כתובת הדוא"ל האישית שלו, על-מנת לשוות להם מצג כי הם פרטי התובעת. אביטל הודה בכך אך טען כי עשה זאת בהיסח הדעת.
• המעשים מהווים עוולה של "פרסום כוזב", לפי הוראות ס' 2 לחוק עוולות מסחריות. הוכחה קיומה של מודעות אצל אביטל כי הפרטים שפרסם באתר התובעת היו פרטי הנתבעת ופרטיו. אין לקבל הטענה כי אביטל פעל על דעת עצמו וללא ידיעת הנתבעת. פעילותו זו הגדילה את הכנסותיה ולכן יש להטיל עליה אחריות למעשיו. לאור קיום הפרסום הכוזב בפרק זמן קצר, יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ש"ח בגין רכיב זה.
• טוענת התובעת כי פעולותיו הנ"ל של אביטל מהוות עוולה של התערבות בלתי הוגנת. עוולה זו עניינה באיסור על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או שירות של עוסק אחר. לא הוכחו יסודות עוולה זו. לא הוכח כי הנתבעת חסמה באופן פיזי או טכני גישה כלשהי לחנויות בהן נמכרה תוכנת התובעת.
• אין באמירות על יושנה, כביכול, של תוכנת ההפעלה של התובעת (אמירה לפיה תוכנת התובעת מיושנת ומבוססת על מערכת הפעלה מסוג Dos ולא מסוג Windows) משום לשון הרע כמשמעותה בחוק, אלא קביעת עובדה טכנולוגית, טכנית, שאף אם נכונה היא, אין בה להשפיל ולבזות התובעת, אלא לקבוע כי עזרי עבודתה טעונים עדכון טכני.