(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת חנה ינון): התובעת, חברה העוסקת בהוצאה לאור, טענה כי הנתבע הוציא את דיבתה רעה במשך מספר חודשים, באמצעות פורומים באתרי אינטרנט שונים. הנתבע, מנהל באתר "ויקיפדיה", טען כי לא פרסם דברי לשון הרע אודות התובעת, אלא כי דבריו נאמרו כתגובה לפנייה ממשתמש אחר בפורום וכי דבריו כוונו לגוף אחר ולא לתובעת. נפסק -

• לטענת התובעת הפיץ הנתבע דברי לשון הרע אודותיה באתר "במה חדשה" ובאתר "ויקיפדיה", בפני המשתמשים באתרים אלו. בפרסומים, מייחס הנתבע לתובעת מעשים פליליים של סחיטה כספית וניצול יוצרים צעירים. יש בביטויים נשוא התובענה כדי לבזות את התובעת, להשפילה, לביישה ולפגוע במשלח ידה.
• אין לקבל את טענת הנתבע לפיה הפרסום לא נעשה אודות התובעת, אלא טעה וסבר כי הוצאת "שורות" והוצאת "גלורי ביכורים" חד הן. הנתבע לא בדק את העניין לעומקו ולא בחן את אמיתות המידע, אלא בחר להסתמך על תלונות המשתמשים באתר ועל שמועות גרידא. על הנתבע, כעורך באתר, היה למצער לאמת את המידע, אך בחר שלא לעשות כן. גם כאשר הבין הנתבע כי שגה ונתבקש לחדול ממעשיו, למחוק את הפרסומים ולפרסם התנצלות, מיאן לעשות כן ללא כל נימוק מוצדק.
• הנתבע טען כי התובעת השתמשה בכתובות הדוא"ל של המשתמשים באתר, על-מנת לפנות אליהם בהצעות וכך ניצלה את היוצרים והטעתה אותם להאמין כי בחרה את יצירתם בקפידה, כשלמעשה, מאות יוצרים קיבלו את אותה פנייה. מנגד, מודה הנתבעת כי פנתה ליוצרים, באמצעות כתובת הדוא"ל המצויה בסמוך לשם המשתמש, אך לטענתה אין כל איסור על כך. על ביהמ"ש אמינה גרסת התובעת, שהיא הוצאה לאור המבקשת לקדם יוצרים צעירים. אחת הדרכים לכך היא פנייה לקהל היעד באמצעות דוא"ל שכתובתו מתפרסמת באתר, כאשר המשתמש פרסם אותה בעצמו מתוך כוונה כי יצרו עמו קשר.
• לנתבע לא יכולות לעמוד ההגנות להן טען. יש לקבל את התביעה ביחס לחלק הארי של הפרסומים, שעניינם בייחוס מעשי תרמית לתובע שמטרתם "סחיטת" יוצרים צעירים. הנתבע ישלם לתובעת סך של 20,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח.