(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ריבלין, רובינשטיין ודנציגר): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש, מיום 8.9.2008 [עת"מ 321/08], שעניינו השגה על מכרז שפרסמה עיריית אילת ל"אספקה והתקנת מערך מחשוב במינהל הנדסה". המערערת טענה כי המכרז חייב שימוש בתוכנות מחשב ספציפיות, שרק המשיבה 2 ממשיכה להשתמש בהן. עובדה זו, יחד עם העובדה שקיימות תוכנות מתקדמות יותר (בהן משתמשת המערערת), מעידה לטענתה כי מדובר במכרז "תפור". נפסק - ביהמ"ש המחוזי קבע כדלקמן: המשיבות הוכיחו שאת התוכנות ניתן לקנות בשוק החופשי ואין ממש בטענה כי "רק המשיבה 2 יכולה לספקן". עוד נקבע כי "לא ניתן למצוא פסול בעמדת המשיבה, אשר ביקשה תוכנה זו כיוון שהמשיבה עובדת עם תוכנה זו באגפיה האחרים והדרישה לתוכנה ספציפית נועדה לשמור על מערך אחיד במחשוב כדי למנוע בעיות בממשק של ריבוי תוכנות". חרף העובדה שאין לומר שהתנהלות העירייה משביעת רצון, אין בכך להצדיק את קבלת הערעור. ראשית, בהתנהלות המערערת נפלו פגמים (שיהוי, שינוי חזית וחוסר ניקיון כפיים) שיש בהם כדי להצדיק את דחיית הערעור. שנית, לא הוכחה הטענה כי מדובר במכרז התפור למידותיה של המשיבה 2 ואף אם הייתה מוכחת - לא הוכח שדרישת התוכנות הספציפיות לא היתה לגיטימית. לשיטת המערערת, במציאות הנ"ל היה על העירייה להתקשר בפטור ממכרז ולא לפרסם "מכרז" פומבי שרק המשיבה 2 יכולה לעמוד בתנאיו. עמדת העירייה, שהתקבלה על-ידי ביהמ"ש קמא, היא כי גם חברות אחרות היו יכולות לעמוד בתנאי המכרז ובדרישת התוכנות הספציפיות. הפסיקה אף מורה כי בכל מקרה של ספק אם מתקיימים התנאים להתקשרות בפטור ממכרז, יש לערוך מכרז פומבי. לפי דרך זו, היטיבה עשתה העירייה לעשות בפרסמה מכרז, שעל-ידי כך נתנה לשוק החופשי להכריע אם המשיבה היא אכן ספק יחיד.