ע"פ 7493/09 מדינת ישראל נ' פלוני

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטים ברלינר, המר ושפירא): ערעורים על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א מיום 26.4.2009 [פ 7936/07 מדינת ישראל נ' פלוני]. בהליך בביהמ"ש קמא ייחס כתב האישום למשיב עבירות של פרסום והחזקת פרסומי תועבה ובהם דמותו של קטין. נטען כי המשיב הוריד מרשת האינטרנט, באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים, אלפי תמונות וסרטים הכוללים תכנים פדופיליים ואף שיתף חלק מחומר התועבה המצוי ברשותו עם אחר. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. ביהמ"ש קמא קבע כי אין מקום להרשיע את הנאשם וציין כי ספק אם המשיב עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ביהמ"ש קמא קבע כי החוק אינו אוסר צפייה בחומר תועבה וכי האיסור הוא על החזקה. התביעה לא הוכיחה כי המשיב העביר את התמונות המפורסמות על-ידי אחר ברשת והעובדה כי לחץ על העכבר והעלה תמונה או סרטון, אינה מהווה החזקה. המדינה ערערה על הקביעה כי אין להרשיע את המשיב ואילו המשיב ערער על כך שלא זוכה לגמרי. נפסק -  

שגה ביהמ"ש קמא בהחלטתו. המשיב הודה שהחזיק בחומר תועבה. מדובר בהודייה בעובדות המשקפות בדיוק את רכיבי הוראת החיקוק המדוברת. משהודה המשיב בהחזקת חומר תועבה, אין הוא יכול להישמע כיום בדיעבד בטענה שלא החזיק בו ולא היה מקום שביהמ"ש יעלה טענה זו מיוזמתו. ביהמ"ש קמא הגיע למסקנתו מבלי שנשמעה עמדת הצדדים ולמרות שהמשיב הודה בפה מלא כי החזיק בחומר התועבה וכי פרסם אותו על-ידי העברתו לאחר. מדובר בסוגיה מורכבת, מבחינה עובדתית, טכנולוגית ומשפטית והיה ראוי לקבל את תגובת הצדדים ואולי אף לשמוע ראיות ועדויות מומחים. אין לקבל את טענת המשיב לפיה גם אם עבר את העבירה, לא נגרם כל נזק הואיל ומדובר בצפיה בסתר חדרו. טענה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה ועם תכליתן ומטרתן של ההוראות העוסקות בהחזקת ופרסום דברי תועבה. אין זה המקרה לסיום ללא הרשעה. המשיב הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. על המשיב הוטל מאסר על תנאי של 10 חודשים וכן קנס כספי בסך 10,000 ש"ח.