א 5234/05 מנחם מיטלמן י.מ. מחשבים פיתוח וישום מערכות מידע נ' מוסדי עולם בע"מ

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום כפר-סבא, השופט דוד גדול): התובע הוא מתכנת מחשבים בעיסוקו. בין הצדדים נחתם הסכם לפיו התחייב התובע לפתח לנתבעת תוכנה למיחשוב פעילותה, תמורת $100,000. התמורה נועדה להשתלם ב-3 תשלומים: 25% עם סיום השלד, 25% עם סיום הפיתוח וההתקנה במשרדי הנתבעת ו-50% לאחר 2 חודשי עבודה מלאה של התוכנה. לאחר הגשת החשבון בגין התשלום הראשון, הביע מנהל הנתבעת את אכזבתו מהתוכנה וביטל את ההסכם. שני הצדדים הגישו חוו"ד מומחה ביחס למצב התוכנה והאם היא עונה להגדרת "שלד" כנקוב בהסכם. מומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי מצב התוכנה הוא 80% ממה שנהוג לכנות שלד. נפסק -
  • אין חולק כי המסגרת הנורמטיבית המחייבת את הצדדים הוא ההסכם וכי דרישת התשלום הראשונית של התובע לא נענתה על-ידי הנתבעת וזו אף ביטלה את ההסכם. מאמצי התובע לנסות ולהשיב את ביצוע ההסכם למסלול כלשהו של קיום, בהצעות אלטרנטיביות, כשלו. ההסכם, שנוסח על-ידי התובע, לוקה חמורות בניסוח ובעיקר חסרה הגדרה ביחס לכוונת התובע, שעה שכתב כי בתום השלד יהא זכאי לתשלום של 25% מערך ההסכם.
  • המונח שלד נפוץ בין עוסקים בבניית מבנים. בעולמן של תוכנות מחשב, מינוח זה לא שגור וככל הנראה אין לו הגדרה חד חד-ערכית, כפי שנהוג לומר בעולם המחשבים. אימת שיש בעיה בפרשנות מסמך, אזי ניסוח קלוקל פועל לרעתו של מנסח המסמך, התובע במקרה זה.
  • מאידך, הנתבעת חותה שני ניסיונות שלא צלחו עם תוכנות שפותחו עבורה ולכן הקפידה לבצע אפיון חדש שיחסוך אי הבנות ומפח נפש שכבר נגרמו לה בעבר. אין לקבל את קביעת המומחה מטעם הנתבעת, לפיה חלק השלד בפיתוח היה השלב העיקרי. ההסכם אינו אומר זאת ושיעורי התשלום אינם מבטאים זאת. השלב העיקרי לפי ההסכם הוא השלב בו מועמדת התוכנה המוזמנת ליישום, כאשר התוכנה עוברת בחינה בחיי המעשה של הנתבעת. גם המומחה מטעם התובע חורג מעבר למנדט שעליו הוא אמור ליתן את חוות הדעת.
  • לעומת זאת, המומחה מטעם ביהמ"ש רכז את כל הנתונים (שתי חוות הדעת, האפיון והשלד שבמחלוקת) וקבע כי מה שהכין התובע עונה להגדרת שלד כפי שהוא היה מצפה לראות מתוכנה שבפיתוח. המומחה ציין כי אין משמעות לאפיון בשלב השלד וכי לשלד היו חסרות שתי פונקציות על-מנת שייחשב כשלד מושלם (וכמת חוסר זה ב- 20%).
  • התובע איחר בהספקת המוצר, אף במצב שלד, תקופה של 4 חודשים מעבר לתקופה הנקובה בהסכם. הנתבעת לא מחתה ואף הסכימה, בין בשתיקה ובין בחוסר מעש, לאיחור שנוצר ומכאן שאין לבוא חשבון עם התובע ולהפעיל כלפיו את סנקציית ההפחתה בתמורה הקבועה בהסכם.
  • באשר לשאלת הפיצוי שאותו יש לפסוק לחובת הנתבעת, הרי שלגבי הסכום הראשוני, אין ספק כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום זה ($25,000), שכן המוצר שהוזמן על-ידה סופק לה על-ידי התובע. ביחס לזכאותו של התובע לפיצויי ציפייה, הרי שהתובע היה נכון לבוא לקראת הנתבעת, אך זו התעקשה התעקשות בלתי סבירה ובלתי מידתית, באשר סירבה לכל פתרון שהציע לה התובע או ביהמ"ש. נוכח העובדה שהנתבעת לא שלמה מאומה לתובע, היא הפרה את ההסכם ברגל גסה וסירבה לכל הצעה שנמסרה לה. הנתבעת תשלם לתובע סך של $50,000 וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.