תק 2129-03-09 תמר בן יהודה נ' וואלה שופמיינד בע"מ

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, השופטת חנה פלינר): תביעה לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' 40), התשס"ח-2008, האוסר על משלוח דברי פרסומת, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, מבלי שניתנה הסכמה מפורשת בכתב ומראש של הנמען. נפסק - מטרת החוק נועדה להבטיח כי צרכנים לא יוטרדו בדברי פרסומת בניגוד לרצונם. הרצון אמור להיות מפורש. יש חריגים לכלל והחוק לא נועד להעשיר צרכנים. גם על הצרכנים לנהוג בתום לב בעת שמגייסים הם לזכותם את הוראות החוק. התובעת רכשה בעבר ספר אצל הנתבעת, שעיסוקה בסחר אלקטרוני באינטרנט. במסגרת ההרשמה והרכישה, הסכימה התובעת לקבל דיוור. אם קבלת הדיוורים לא הייתה מקובלת על התובעת, לא הייתה מחויבת בביצוע הרכישה. מתקיימים תנאי החריג בסעיף 30א(ג) לחוק: 1. התובעת מסרה את פרטיה; 2. התובעת לא ביקשה את הסרת פרטיה מהאתר (התובעת קיבלה דברי פרסום מהנתבעת החל בשנת 2004 והיה באפשרותה לפעול להסרת פרטיה מהאתר, אך כנראה שהפרסומים לא גרמו לה להטרדה עד לכניסת החוק לתוקף); 3. אמנם קנתה הנתבעת ספר ונשלחו לה פרסומים אודות מוצרים שונים ומגוונים, אולם מדובר באתר שזה עיסוקו. לא ניתן לצפות כי יוצגו לתובעת ספרים בלבד, אלא כל מוצר שהאתר מוכר. התובעת לא הודיעה בשום שלב לנתבעת בכתב על רצונה שלא לקבל דברי פרסומת. בטרם דרישת פיצוי בדמות קנס של 1,000 ש"ח, ניתן להקדים פנייה בכתב שעלותה 0 ש"ח ורק אם דבר זה לא עולה יפה, יש מקום להגיש תביעה משפטית. התביעה נדחית.