בש"א 2403/09 אייל אריאל נ' Google Inc ואח'

(החלטה, שלום ירושלים, השופט עודד שחם): בקשה למתן צו עשה, שיורה למשיבה לחשוף את זהותו של המחזיק בכתובת דואר אלקטרוני בשירות Gmail. ברקע הבקשה תביעת דיבה שהגיש המבקש, בגין כתבה העוסקת בו שהתפרסמה בעיתון "חבל מודיעין שלנו". מחבר הכתבה לא פרסם את שמו, אך כתובת הדוא"ל הנ"ל הופיעה תחת הכותרת "המערכת" בין עמודי העיתון. פרטים מזהים אחרים שפורסמו בעיתון התבררו כבדויים. נפסק -
  • לבית המשפט נתונה הסמכות להיעתר לבקשה מעין זו וזאת מכח סמכותו הכללית לתת סעד, הקבועה בס' 75 לחוק בתי המשפט. נקודת המוצא להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט מצויה באיתור זכויותיו של התובע. בכתבה נשוא התביעה יש לכאורה לשון הרע על המבקש. הדברים שבפרסום עלולים להשפיל את המבקש בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה או לבוז. הם אף עשויים לפגוע בעסקו ובמשלח ידו.
  • המבקש זקוק למידע אודות זהות העומדים מאחורי הפרסום נשוא התביעה. מידע זה חיוני על-מנת שהמבקש יוכל לממש באופן אפקטיבי את זכותו לשם טוב ובתוך כך גם את זכותו היסודית של גישה לבית המשפט. בבסיס הבקשה עומד ערך נוסף, הוא ערך גילוי האמת. מנגד, טוענת המשיבה כי האינטרס הנגדי הוא חופש הביטוי האנונימי ברשת האינטרנט.
  • במישור העקרוני, קיימת פסיקה במשפט המשווה לפיה הזכות לפרסם דברים בעילום שם הינה זכות חוקתית, הנובעת מחופש הביטוי. הרציונלים להכרה בזכות זו עשויים לחול גם על פרסום באינטרנט. מדובר במדיום המאפשר החלפת דעות במגוון, במהירות, בנגישות ובכמות עצומים וחסרי תקדים. ככזה, מדובר במדיום שיש בו כדי לקדם ערכי יסוד של ויכוח פתוח במשטר דמוקרטי, המאפשר גם להגיע לקהל לא מבוטל, שלא דרך אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית המבוססים והמוכרים.
  • השאלה היא האם יש בהצדקות שניתנו להכרה בחופש הביטוי האנונימי בכלל וברשת האינטרנט בפרט, כדי למנוע את מתן המידע המבוקש בהליך זה. נקודת המוצא מצויה בעיקרון הגילוי. על-מנת לסטות מעיקרון זה, יש להצביע על חיסיון המוכר בדין. לא הוצבע על חיסיון כאמור. מדובר בטענה לקביעת חיסיון חדש, יציר פסיקה. במקרה דנן לא הונחה תשתית נורמטיבית להכרה בחיסיון חדש כאמור. הטענה בדבר אפקט מצנן העלול להילוות לחשיפת זהותם של מי שעשו פרסום שיש בו משום לשון הרע באמצעות האינטרנט, אינה משכנעת. טענה זו יכולה לעלות ביחס לפרסום שנעשה בכל מדיום.
  • במקרה דנן מדובר בפרסום עובדתי, שיש בו, על פניו, משום לשון הרע. קיימת אפשרות ממשית כי הפרסום מגבש עוולה אזרחית. אין אינדיקציה לנסיבות חריגות המחייבות עשיית פרסום בעילום שם דווקא. בנסיבות אלה, זכותו של המבקש למצות את הסעדים הנתונים לו בדין, לשם הגנה על זכות היסוד לכבוד, כמו גם ערך גילוי האמת, גוברים על כל טענה לאנונימיות. משהוכחה, לכאורה, עוולה נזיקית, יש בכך כדי להצדיק את מסירת המידע המבוקש.
  • במקרה זה כלל לא מדובר בחשיפת מידע על גולש באינטרנט. מדובר בכתובת דוא"ל, אשר עיתון בחר לעשות בה שימוש ככתובתו. הפרסום עצמו לא נעשה ברשת האינטרנט, כי אם בעיתון מודפס. לעניין זה אין הבדל בין שימוש בכתובת דוא"ל, בתא דואר או בכל דרך אחרת. במצב זה נחלש במידה ניכרת משקלם של השיקולים הנוגעים לאנונימיות של המפרסמים ברשת האינטרנט ומתחזקת ההצדקה להורות על מסירת המידע המבוקש.
  • בכל הנוגע לאינטרס הנגדי, העומד מול זכויות המבקש, הועלתה גם הזכות לפרטיות, הנעוצה בהסכם שבין המשיבה ובין מי שמחזיקים בתיבות דוא"ל באמצעותה. בהסכם נקבעה פרטיות מסוייגת של המידע שנתבקש בהליך, בין היתר במקרה בו ניתן צו של בית משפט לעניין זה. הדין אינו מכיר בפרטיות זהותו של בעלי עיתון או עורכו ואף קובע חובה לפרסם את הנתונים. העיתון בחר לפרסם את כתובת הדוא"ל כמענו. בנסיבות אלה, מסירת המידע אינה עלולה לפגוע בצנעת הפרט של מאן דהוא ולמשיבה עצמה עומדת הגנה מפני אחריות בגין מסירת המידע, ככל שהיא פועלת לפי צו שיפוטי.
  • המשיבה טענה כי המבקש לא מיצה את הדרכים לזיהוי המו"ל של העיתון, לרבות מספר הטלפון שפורסם בעיתון. בשים לב לתכתובת הדוא"ל בין המבקש ובין אלמוני, באמצעות כתובת הדוא"ל נשוא הבקשה, לא ניתן לקבוע כך. לכאורה עוצמת הזכות לפרטיות הנוגעת לבעלים של מספר טלפון פלוני אינה פחותה מזו של הזכות הנוגעת למחזיק של כתובת דוא"ל. הבקשה התקבלה. המשיבה תמסור למבקש את המידע המבוקש.