(החלטה, שלום תל-אביב, השופט דן מור): כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של פרסום והחזקת פרסומי תועבה ובהם דמותו של קטין. נטען כי הנאשם הוריד מרשת האינטרנט, באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים, אלפי תמונות וסרטים הכוללים תכנים פדופיליים ואף שיתף חלק מחומר התועבה המצוי ברשותו עם אחר. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. נפסק - על אף שהנאשם הודה במיוחס לו, לא ניתן להתעלם מספקות של ממש בשאלה האם נעברה עבירה כלשהי במעשי הנאשם. הפעולות בהן נקט הנאשם נעשו ב-ד' אמותיו, ביושבו בחדרו מול מסך המחשב. איש לא נפגע באופן ישיר ממעשיו, אף כי לא ניתן להתעלם מהפגיעה בקטינים המצולמים, שהרי בהיעדר ביקוש לא יווצר היצע. מדובר בפגיעה עקיפה ואין לנאשם כל קשר לעבריינים העיקריים: מכיני חומר התועבה ומי שמעלים חומרים אלו לרשת. מן הראוי כי בתי המשפט ימנעו מהרחבה, על דרך ההיקש וייצרו בפרשנותם עבירות נוספות שאינן כתובות בספר החוקים. החוק אינו אוסר צפייה בחומר תועבה או "גלישה" ברשת בחיפוש אחר תכני תועבה. האיסור הוא על החזקה, פרסום, הצגה או הפקת חומר תועבה.
במקרה דנן, לא ברור האם הנאשם העביר למחשבו ולכונן הקבוע בו את תמונות התועבה, המפורסמות על-ידי אחר ברשת. כשלוחץ הנאשם על העכבר ומעלה תמונה על מסך המחשב, אין הוא "מחזיק" דבר. החומר, בצורתו כביטים אלקטרוניים, מגיע משרת רחוק לצפייה על מסך המחשב. לא ברור האם שיתוף הקבצים מעביר דרך קבע את אותם הקבצים לכונן הקבוע במחשב הנאשם, או אם כל הנשמר במחשב הנאשם אינו אלה הפנייה לקבצים המוחזקים במקום אחר. בנסיבות אלה, אין מקום להרשיע את הנאשם.
Expand search form
אתר האינטרנט של עו"ד חיים רביה העומד בראש קבוצת האינטרנט, הסייבר וזכויות היוצרים של פרל כהן צדק לצר ברץ. פועל מ־1996
Close