(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופט חגי ברנר): תביעה לתשלום פיצויים בגין פרסום לשון הרע. הנתבע, גוף ציבורי העוסק בגביית חובות המגיעים למדינת ישראל, הפיץ הודעה לשני בנקים, באמצעות הדואר האלקטרוני, לפיה הוטל עיקול על נכסיו של התובע בגין חוב של 761 ש"ח. העיקול הוטל לאחר שהתובע לא שילם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהן חויב, במסגרת הליך שהתנהל בביהמ"ש בירושלים. בין היתר, העלה התובע בפני הנתבע טענת קיזוז, הואיל והנתבע חויב בתשלום הוצאות התובע במסגרת הליכים קודמים, אך הנתבע סרב לבצע את הקיזוז מנימוקים טכניים. נפסק - אין ספק כי מדובר בלשון הרע, שכן ההודעה הציגה את הנתבע כאדם שלא שילם חוב כלשהו, באופן שלא היה מנוס מלעקל את רכושו. זכותו של התובע לקזז את חובו מול רשות המיסים כנגד חובה של רשות המיסים כלפיו היא חובה מהותית. השאלה האם הנתבע ערוך מבחינה טכנית לרשום בספריו את פעולת הקיזוז אינה מעלה או מורידה, שכן קושי טכני ליישם הוראת חוק אינו פוטר את הנתבע מהוראות מהותיות של אותו החוק. כל שנדרש מהנתבע לעשות במקרה זה, הוא להימנע ממשלוח הודעת העיקול, בין אם הוא מסוגל לרשום את פעולת הקיזוז ובין אם לאו. הנתבע הינו גוף המופעל על-ידי בני אדם ואינו אמור לפעול כמתקן אוטומטי ללא מגע יד אדם. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.