פסק-דין, שלום ת"א, השופטת תמר אברהמי): תביעה כספית בגין לשון הרע, שעניינה בטוקבקים (תגוביות) שפורסמו באתר האינטרנט של עיתון "הארץ". התובע נהג לשלוח טוקבקים לכתבות שהתפרסמו באתר הנתבעת וכן באתרים נוספים. ענין התביעה ב-3 טוקבקים שהתפרסמו בתגובה לכתבה על ירי הקסאמים לשדרות. לכתבה התפרסמו כ-269 תגוביות, בהן 3 התגוביות נשוא התביעה וכן כמה פרי עטו של התובע. התביעה נדחתה. נפסק -

• המשתמש באתר מצהיר כי ידוע לו, בין השאר, שהתגובות נכתבות על-ידי המשתמשים וכי הנתבעת לא תהיה אחראית לתגובות, לנכונותן, טיבן או איכותן ולכל נזק שיגרם. הסבירות שהתובע קרא את ההצהרה, עולה ממשית על הסבירות שלא קרא אותה. ההפניה להצהרה מופיעה בבירור ובצבע שונה, בסמוך למקום עליו אמור ללחוץ אדם אשר שולח תגובה. בנוסף, התובע נוהג לכתוב טוקבקים לעשרות ולמאות, באתרים שונים ובאתר הנתבעת בפרט.
• התובע עיין בהצהרה קודם לכך ששלח את תגובותיו וקיבל על עצמו את האמור בה, לרבות העדר אחריותה של הנתבעת בענין תוכנן של התגובות, באופן המונע ממנו את הגשת התביעה.
• למרות הנוסח הכללי של ההצהרה, אין לתת לה תוקף גורף. עצם העובדה שפלוני שלח תגובה במועד כלשהוא באתר הנתבעת, אינו צריך לתת לאמור בהצהרה תוקף כלפי אותו פלוני לעולמי עד, יהא ההקשר אשר יהא. שונים הדברים כאשר מדובר בטענה לגבי אחריות הנתבעת לתוכנן של תגובות באותו "שרשור" אשר במסגרתו הגיב המשתמש הספציפי. בהקשר כזה, יש טעם לתת תוקף להסכמתו המודעת של המשתמש.
• יש לתמוה על ניסיון הנתבעת להסתמך על תקנון האתר (להבדיל מההצהרה), אשר אין אליו הפניה מפורשת ובוודאי שלא בסמוך למקום הרלוונטי. לא הובהר גם מדוע הנתבעת לא מחייבת את משתמשי האתר בכלל, או את כותבי התגובות בפרט, לסמן באופן אקטיבי את ההסכמה לאמור בהצהרה.
• טענתו המרכזית של התובע מתבססת על ס' 11 לחוק איסור לשון הרע, לפיה אתר הנתבעת הינו "אמצעי תקשורת" כמשמעותו בחוק. לפיכך נטען כי אחריות הנתבעת נובעת הן מהיותה מפרסמת לשון הרע והן מהיותה מי שהחליט על הפרסום באמצעי תקשורת ואחראי לו. יוער כי פרסום באינטרנט בא תחת כנפיו של "פרסום" לצורך החוק.
• יש לדחות את טענת התובע כאילו הנתבעת היא עצמה, כתבה את האמור בתגובות נשוא התביעה. ביהמ"ש אינו סבור כי נוכח העובדה שהתגובות פורסמו באתר הנתבעת ואף בכך שמי מטעם הנתבעת ביצע פעולה טכנית המאפשרת "שחרור" של תגובה לפרסום, קודם שהיא מתפרסמת, הופכת בכך את הנתבעת למפרסמת. גם העדר דרישה של הנתבעת כי כותבי התגובות יזדהו, אינה הופכת את הנתבעת למפרסמת.
• בכל הנוגע לטענה בענין לשון הרע במסגרת טוקבקים, ככלל, אין לראות במי שמעמיד את הבמה לרשות ה"טוקבקיסטים", כאשר ניתן לראות במובחן כי מדובר בטוקבקים ולא כחלק מגופן של כתבות, משום אמצעי תקשורת לצורך ס' 11.
• אינטרנט אינו מתיישב בנקל באופן לשוני עם ההגדרה בס' 11 לחוק. אמנם, כבר ניתנו לחוקים עתיקי יומין פרשנויות שאיפשרו להכניס תחת כנפיהם טכנולוגיות חדשניות, אולם נוכח מהותו של האינטרנט והשוני המהותי בינו לבין דרכי תקשורת אחרות, יש לעשות הליך פרשני זה בזהירות מוגברת. לא נראה שיש מקום לגמישות מושגים בהקשר האמור, עד כדי הכנסתם תחת כנפי הסעיף, של כל אתר תוכן ושל כל תוכן במסגרת אתר.