ת.א. 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת דפנה אבניאלי): התובעים טוענים כי נעשה שימוש לרעה בכרטיסי האשראי שלהם לצורך הימורים באינטרנט. הבנק טוען כי התובעים מנסים להתחמק מחיוביהם בתואנות שווא. נפסק -
  • [בעקבות ת.א. 127136/00 רוזנבלום משה נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פ"ש 2002(8) 481.] גם סעיף 9 (לחוק כרטיסי חיוב, שעניינו "עסקה במסמך חסר") וגם סעיף 5 (לאותו חוק, שעניינו שימוש לרעה בכרטיס חיוב) עוסקים בשימוש לרעה בכרטיס חיוב, אך יש ביניהם הבדלים, שכן, סעיף 9 עוסק במצב שבו נעשתה עיסקה במסמך חסר מבלי שבשלב הראשון נקבע על ידי המנפיק, האם הלקוח אמנם קיבל את הנכס בפועל. כאשר מוכח שימוש לרעה, כלומר ידוע שנעשה מעשה מרמה והלקוח אמנם לא רכש את הנכס ולא ביצע את העיסקה, זכותו של הלקוח לזיכוי.
  • עסקאות באינטרנט המבוצעות באמצעות כרטיס אשראי הן עסקאות "במסמך חסר".
  • ראוי כי פרשנות המונח "שימוש לרעה", תיעשה בצורה רחבה ותכליתית המתאימה למטרות החוק, להתפתחויות הטכנולוגיות ולאורחות המסחר בתחום זה.
  • על הלקוח להפנים, שבמידה ולא ינקטו מצידו אמצעי זהירות למניעת שימוש בכרטיס האשראי שלו ו/או לא תימסר הודעה על ידו למנפיק מבעוד מועד על השימוש לרעה בכרטיס, יתכן ומנפיק הכרטיס יינזק. במקרים כאלו הלקוח לא ייהנה מחלוקת האחריות המקורית וישא במלוא הנזק לבדו.
  • על התובע להוכיח כי אכן התרחש שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו. רק לאחר שהוכיח התובע את השימוש לרעה, קמה חובתו של המנפיק להוכיח, כי בנסיבות העניין מתקיימים הסייגים לאחריותו בהתאם להוראות סעיף 5(ד) לחוק כרטיסי חיוב.
  • הוכח כי כרטיס האשראי של התובע נמסר על-ידו לזוגתו. בנסיבות הענין נדחתה הטענה כי נעשה בו שימוש לרעה.
  • התובע קיבל דברי דואר מהבנק או לחילופין קיבל עדכונים שוטפים ודפי מידע על חשבונו מפקידי הבנק באמצעים שונים (טלפון, פקסימיליה) ומכאן מתחייבת המסקנה, כיידע אודות החיובים השונים, שנעשו באמצעות כרטיס האשראי שלו, בסמוך למועדי החיוב, ולא העלה כל טענה לגביהם. בנסיבות אלה הוא מושתק מלטעון כנגדם.
  • הראיה היחידה, שבאמצעותה ניסה התובע להוכיח כי אכן נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו, היא העובדה שויזה ביטלה את כל החיובים שנוצרו וזיכתה את חשבונו בסכומם. המדובר בעסקה במסמך חסר, בה לא הוצג הכרטיס עצמו וכל שנמסרו הם פרטי הכרטיס. סביר להניח כי במקרים אלו יגן המנפיק על עצמו ויגלגל את הנזק על הספק, שלא עשה די על מנת לברר את זהות המשתמש בפרטי הכרטיס שמולו. התובע לא טרח להביא נציג מטעם חברת ויזה, אשר יסביר את סיבת השבת הכספים. אי-הבאת העד פועלת כנגדו.
  • בנסיבות הענין מתקיימת החלופה הראשונה של סעיף 5(ד) לחוק כרטיסי חיוב, שעניינה מסירת כרטיס החיוב על ידי הלקוח לאדם אחר, שלא למטרות שמירה בלבד.
  • בין החובות המוטלות על בנק, לבין החובות, על פיהן מנסה התובע לחייב את הבנק לפעול, הוא כמזרח ממערב. אם תתקבל דרישתו של התובע, הרי שהבנקים יהפכו להיות "שמרטפים" של לקוחותיהם. אין לקבל גישה זו, אשר תסרבל את המערכת הבנקאית ותפגע פגיעה אנושה בתפקודה.
  • [ביחס לתביעת בת-זוגו של התובע] קשה שלא לומר, כי במקרה זה הטענה בדבר שימוש לרעה הופכת כמעט למגוחכת, לאור העובדה שהשימוש בכרטיסה נעשה על ידיה ולא על ידי גורם אחר כלשהו.
  • תביעת התובע ובת-זוגו כלפי הנתבע נדחו. תביעת הנתבע נגד התובע התקבלה.