בש"א 5478/06 קי.אס.פי מחשבים בע"מ נ' ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ

(החלטה, שלום חיפה, השופט שלמה לבנוני): לטענת המבקשת, פורסמו כנגדה פרסומים מכפישים ומשמיצים באתר המשיבה, על-ידי גולשים אנונימיים הידועים רק בכינויים. המבקשת עתרה לצוות על המשיבה למסור לה את שמם ופרטיהם של אותם גולשים, על-מנת שתוכל להגיש כנגדם תובענת לשון הרע. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות. נפסק -
  • לבית-המשפט מוקנית סמכות עניינית לדון בבקשה. הבקשה אמורה להקדים הגשת תובענה לפי חוק איסור לשון הרע, שהסעד הכספי שיידרש בה הוא בגבולות סמכותו של בית-המשפט. בית המשפט הוא בר-סמכות אף בגדר סמכותו הכללית ליתן סעד, בהתאם לס' 75 לחוק בתי המשפט.
  • מדובר בסוגייה משפטית ייחודית, ראשונה ומאתגרת, שזכתה למענה הלכתי לאחרונה, במסגרת בש"א (י-ם) 4995/00 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח' ('הלכת פלונית'). בית המשפט אימץ את מכלול השיקולים וההנמקות המשתמעים מהלכת פלונית, תוך סקירתם.
  • ביסוד הלבטים עומדת זכותו של האדם לשמו הטוב וזכות גישתו לערכאות. אלו מטים את הכף להורות על חשיפת שמם של הגולשים, על-מנת לאפשר להגיש נגדם תובענה. מנגד, יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי באינטרנט, על מאפייניו הייחודיים והחדשניים. יתרונותיו, שמא קסמו של האינטרנט, נעוצים דווקא בזמינות הרבה שלו, במאפייניו הווירטואליים ובכך שהוא הופך עוד ועוד למכשיר מכונן דמוקרטיה מן המעלה הראשונה.
  • בהתאם להלכת פלונית, רק ככל שעסקינן בלשון הרע המצמיחה עילה פלילית, יש לשקול להורות על חשיפת זהותו של הגולש האנונימי.
  • במקרה הנדון, מדובר בלשון רע נטענת, בעלת מימדים "אזרחיים-מסחריים" גרידא, בה נטענו טענות על אמינותה המסחרית של המבקשת. אין להשוות בין פרסומים אלו, מבחינת עוצמתם והוכחת היסוד הייחודי של "הכוונה לפגוע" לאלו שבהלכת פלונית, באופן שספק חמור האם הפרסומים יכולים לבסס חבות פלילית, מעבר לזו האזרחית.
  • מסקנה זו מתעצמת, לאור העובדה כי הפרסומים הנטענים נכתבו בשפה הרוסית, כאשר קיים ספק באשר לנאותות התרגום.
  • ההכרעה משאירה טעם מר וכך גם ההכרעה ההפוכה. מתן צו להורות על חשיפת זהותם של גולשים אנונימיים, יש בו בעייתיות, אבק של מלשינות והפרה של ציפיותיהם הסבירות של גולשים לשמירה על אנונימיות וחופש ביטוי. ההכרעה מעמידה את המבקשת במצב חמור המונע ממנה אפשרות להיפרע על נזקיה.
  • ראוי היה שהמחוקק יקבע את האיזונים הראויים לנוכח המציאות הטכנולוגית, המחייבת אמירות מחודשות של המשפט בסוגיות אלו שבדיני לשון הרע.