בש"א 10600/03 (ת.א. 1619/03) ד"ר יהודה זינגר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

(החלטה, מחוזי תל-אביב, השופטת צפורה ברון): בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על-סך 2.5 מיליארד שקלים, בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים וחוק הגנת הצרכן. המבקש טען כי בזק גובה סכומי עתק ממשתמשי אינטרנט ומסרבת להתקין מפצלים לקווי ADSL, אשר יאפשרו לחבר משתמשים נוספים, דיירים בבית משותף, לאותו קו ADSL ועל-ידי כך להוזיל את עלויות השימוש באינטרנט. הוחלט – הבקשה נדחית. מסמך משרד התקשורת בעניין מדיניות רישוי שירותי האינטרנט, תשס"א-2000, אינו דבר חקיקה ואין הוא יכול לשמש בסיס להכרה בתובענה ייצוגית. תנאי בסיסי לאישורה של תובענה כייצוגית הוא קיומה של עילת תביעה אישית. התובע לא רכש שירותי אינטרנט מהיר בטכנולוגיית ADSL מבזק, על-כן איננו בגדר "צרכן" הרשאי לתבוע בשם קבוצת הצרכנים אותה הוא מתיימר לייצג. מאותה סיבה, אין לתובע זכות תביעה אישית כנגד בזק מכוח חוק ההגבלים העסקיים. לתובע הייתה ידועה העובדה כי בזק לא בחרה מלכתחילה בדרך שהוא מציע, על-כן אין לראות בסירובה לספק את השירות בדרך זו משום "הטעיה" לפי חוק הגנת הצרכן. טענות התובע התמקדו בהיתכנות הטכנולוגית לחלק קו ADSL למספר משתמשים, תוך התעלמות מהיבטים כלכליים, מימוניים ומעשיים הכרוכים בשיטה המוצעת לעומת השיטה הנוכחית. השירות והמחיר שבזק גובה אושרו על-ידי משרד התקשורת, באופן המקים "חזקה לכאורית" באשר להגינותם.