ע"פ 251/05 ע"פ 212/05 מדינת ישראל נ' באן איתמר

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים נאמן, ג'רג'ורה ושפירא): ערעורים על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"פ 2970/04], שגזר על המשיב עונש של 27 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלוננת. המשיב הורשע, לפי הודאתו, ב-4 עבירות של בעילה אסורה בהסכמה ובשלוש עבירות של מעשה סדום. המשיב פיתה באמצעות רשת האינטרנט את המתלוננת, שהייתה קטינה (14.5) במועדים הרלבנטיים. המשיב התכתב עם הקטינה ושכנע אותה לקיים בהסכמה יחסי מין מלאים ומעשי סדום. המדינה מערערת על קולת העונש והמשיב על חומרתו. נפסק - הגם שמדובר במעשים מיניים שבוצעו בהסכמת המתלוננת, לא ניתן להתעלם מהנסיבות החמורות של המקרה ומגילה הצעיר של המתלוננת. ביהמ"ש העליון פסק בשורה ארוכה של פסקי-דין, כי כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים, גובר השיקול ההרתעתי של המשיב ועבריינים מסוגו, כמו גם הצורך בהגנת הציבור מפניהם, על פני שיקולים אישיים או נסיבות מקלות. ביהמ"ש קמא בחר שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן. אין בכך כל פגם אלא להיפך. חומרת המעשים מחייבת החמרה בענישה ואף היה מקום להחמיר בעונש.

נסיבות המקרה מזעזעות וחמורות במיוחד ומחייבות ענישה מרתיעה. המשיב ניצל את רשת האינטרנט והאפשרויות שהיא יוצרת ופיתה קטינה לחבור אליו למעשים מיניים. תופעת השימוש באינטרנט מחייבת את התייחסות ביהמ"ש בבואו לשקול את שיקולי ההגנה על הציבור בפרט ועל קטינים במיוחד. האינטרנט ותקשורת המחשבים יצרו אמצעי קל לעבריינים להפיל ברשתם אנשים תמימים בצורות שונות. רשויות אכיפת החוק חייבות לשים לנגד עיניהן ולהתאים את תגובתן לתופעה זו של ניצול לרעה של האמצעי הטכנולוגי המודרני ולהגן על הציבור מפני אלו העושים בו שימוש לרעה. אוכלוסיית בני הנוער היא קורבן פוטנציאלי קל לעברייני מין בכלל ואלה הפועלים באמצעות האינטרנט בפרט. אוכלוסיה זו משתמשת שימוש תדיר באמצעי תקשורת זה ונחשפת לפיתויים באמצעות חורשי רעה שונים. על ביהמ"ש לשים לנגד עיניו את החובה להרתיע את כל אלה העושים באינטרנט אמצעי לפגיעה בקטינים ולהענישם בחומרה. על המשיב נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל במקום ה-27 שנפסקו על-ידי ביהמ"ש השלום. יתר חלקי גזר-הדין נותרו בעינם (פסק-הדין - באדיבות המאגר המשפטי נבו).