ע"פ 20223/04 מדינת ישראל נ' שמיר

(החלטה, מחוזי ב"ש, השופטת רחל ברקאי): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריית-גת [ב"ש 2622/03], שקיבל את בקשת המשיב להחזיר לו תפוסים ששימשו, לפי טענת העוררת, למשחקים אסורים. ביהמ"ש קמא ביסס את החלטתו על הוראות סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. ביהמ"ש קמא קבע כי התפוסים הם חלקי מחשב, שנתפסו בבית עסק, ולפיכך לא נהגה המשטרה לפי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 32(ב) וכי נפל פגם בהליך התפיסה היורד לשורשו של עניין. נפסק - יש בחומר החקירה יסוד סביר להניח כי מדובר בתפוסים בהם נעברה עבירה של משחקים אסורים וקיימת תשתית ראייתית מספקת לגבי שני אירועי התפיסה. ביהמ"ש קמא סבר כי מדובר במחשבים המצויים בשימושו של "מוסד" ולכן חובתה של המשטרה הייתה לנהוג בתפוסים בהתאם להוראות סעיף 32(ב). כוונת המחוקק בעניין זה הייתה להגן על תלותם של "מוסדות" (כמשמעות המונח בפק' הראיות) במחשבים. ההוראה נועדה למנוע פגיעה בתפעולם השוטף של עסקים עד כמה שהדבר ניתן. משמע, אותם מחשבים המנהלים את רישומי הפעילות השוטפת של העסק, כמו מערך הנהלת החשבונות, יומני עבודה וכו', רק הם יזכו להגנת הסעיף. כל מחשב אחר המצוי בבית העסק, בין אם נועד לתת שירותי אינטרנט לקהל לקוחות ובין אם הוא מוחזק כמלאי עסקי, לא יזכה לחסות תחת מטריית הסעיף. יפים הדברים שבעתיים כאשר מדובר במכונות מזל אשר הפשילו את מדיהן המכאניים ולבשו כסות דיגיטלית "כשרה" לכאורה בדמות מחשב. מכונות אלו לא יוכלו לחסות תחת הוראות הסעיף. שגה ביהמ"ש קמא ולא נפל פגם בהתנהלות המשטרה משלא התבקשה הארכת החזקת התפוסים בחלוף 48 שעות מתפיסתם. הערר התקבל [קבצי ההחלטות - באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].