ע"פ 308/97 בני דרור - מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ' אורדן מחשבים ומערכות מידע (1991) בע"מ

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים ברלינר, בייזר והמר): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"פ 20106/94] שהרשיע את המערער (מושב המאוגד כאגודה שיתופית) בעבירה לפי ס' 3(1)(ג) ו-(ו) לפק' זכות יוצרים, 1924, וגזר עליו קנס של 2,000 ש"ח ופיצוי למשיבה בסך 20,000 ש"ח, זאת במסגרת קובלנה פלילית שהגישה המשיבה (חברה העוסקת בפיתוח, שיווק ואחזקת מוצרי תוכנה) נגד המערער. המערער התקשר עם חברת "אשרז" למחשוב מערכת החשבונות שלו וכן התקשר עם המשיבה ב"הסכם הרשאת שימוש בתוכנה", לפיו התקינה במחשב המערער תוכנת הנהלת חשבונות. לאחר יותר משנה התריעה המשיבה בפני חברות בשליטת המערער, כי הן משתמשות בתוכנה תוך הפרת זכויות היוצרים שלה וכן התרתה במערער כי הוא מאפשר שימוש בתוכנה ללא תמורה בגופים שבשליטתו. בנוסף, נחתם בין הצדדים "הסכם שרות ואחזקה במערכת תוכנה". ביהמ"ש קמא קבע כי למשיבה זכות יוצרים בתוכנה וכי המערער הפר את זכויות היוצרים שלה ב"העברת התוכנה לשימוש ענפים שונים במושב שהופרטו" וכן בכך שהעביר את המחשב עם תוכנת המקור לחברה אחרת (ליינטק). הערעור הוגש על הכרעת הדין. נפסק -

  • לטענת המערער כי המשיבה לא הצליחה להבהיר מה הן התוכנות נשוא הקובלנה - מערכת התוכנה שהותקנה אצל המערער הוגדרה ותוארה בהסכם ההרשאה. מערכות התוכנה הנוספות שנמסרו צוינו בהסכם השירות. למרות כפירה כללית, לא היתה מחלוקת בביהמ"ש קמא כי המערער הרשה את השימוש לענפי המשק שפורטו בתוכנת המשיבה. המחלוקת היתה אם יש בכך הפרת זכות יוצרים, אם לאו. כן התברר כי המחשב שנמסר ל"ליינטק" כלל את תוכנת המשיבה. לכן, אין חשיבות איזו מערכת תוכנה בדיוק הועברה.
  • לטענת המערער כי למשיבה אין, או לא הוכח שיש, זכות יוצרים בתוכנה - מקובלת מסקנת ביהמ"ש קמא בעניין זה. המערער הסכים, הצהיר והתחייב בהסכם ההרשאה ובהסכם השירות כי מערכות התוכנה שהוא מקבל מהמשיבה הן בבעלותה ויש לה בהן זכויות יוצרים. המערער לא טען בשום שלב כי הסכמותיו אלו נגועות בפגם לפי דיני החוזים. המשיבה רכשה מאשרז בעלות משותפת וזכויות בתוכנה.
  • הקביעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא בעניין הפרת זכות היוצרים היו מבוססות בעיקר על עדות נציג המערערת. המסקנות הרלבנטיות בכל הנוגע להעברת מערכות התוכנה לענפים שהופרטו והפכו לאישיויות משפטיות נפרדות, מקובלות על ביהמ"ש ואין להרחיב מעבר לכך.
  • לגבי העברת התוכנה שהייתה מותקנת במחשב שנמסר ל"ליינטק" - לפי הראיות שהיו בפני ביהמ"ש קמא, המחשב הועבר לליינטק לשם מכירתו ולא לשם הצגת התוכנה בפני מאן דהוא. אין כל ראיה שמישהו ראה את התוכנה או שהכוונה היתה להציג את התוכנה שם. אין כל ראיה שהייתה למערער "תועלת פרטית בהעברת התוכנה לליינטק, כאשר לפי העדות שלא נסתרה - התוכנה פשוט נשארה במחשב שהועבר למספר ימים לצורך מכירתו. דין הערעור להתקבל בעניין זה.
  • ביתר טיעוני המערער לא נמצא ממש. יש לקבל את הערעור באופן חלקי, לעניין הרשעת המערער לפי ס' 3(1)(ו) לפקודת זכות יוצרים (בשל העברת התוכנה ל"ליינטק") ולדחות את הערעור על ההרשעה לפי ס' 3(1)(ג), בשל אפשרות מתן שימוש במערכות התוכנה לענפי המושב שהופרטו. סכום הפיצוי הופחת ל- 15,000 ש"ח.
עדכון: ביום 25.1.1999 דחה ביהמ"ש העליון (השופטת דורית בייניש) בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק-הדין לעיל. נקבע כי רוב טענות המערער נוגעות לממצאים עובדתיים ולמסקנות המתחייבות מהם וכן להתרשמות ביהמ"ש ממהימנות עדים. אין בכך כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית {רע"פ 8162/98 בני דרור - מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ' אורדן מחשבים ומערכות מידע (1991) בע"מ - הקובץ באדיבות המאגר המשפטי "נבו"}.