ע"א 139/89 ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח'

(פסק-דין, בית המשפט העליון, השופטים א' ברק, ד' לוין וי' מלץ): ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (ת.א. (ת"א) 1311/85 עופר אחיטוב ואח' נ' ישראל הרפז ואחרים), בו נקבע כי המערער הפר את זכויות היוצרים של המשיב בתוכנת מחשב בשם 'איריס', לאחר שהעתיק והחל לשווק תוכנה בשם 'לוטוס 8', המבוססת ביסודה על תוכנת 'איריס' והועתקה ממנה. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי מסקנת בית המשפט בדבר קיום העתקה לא הייתה מוצדקת, בשל דרך ההשוואה בין התוכנות ובדיקת שלבי פיתוח התוכנה. הערעור נדחה. נפסק –

  • כל אחד משלבי פיתוח התוכנה יכול לבוא לידי ביטוי מוחשי בנפרד. כך, לדוגמא, עיצוב התוכנה עשוי לבוא לידי ביטוי בתרשימי זרימה המשורטטים על-גבי נייר.לפיכך, זכות היוצרים בתוכנת מחשב משתרעת הן על כל אחד משלבי הפיתוח והן על היצירה המוגמרת עצמה.
  • שלב הגדרת הדרישות ושלב עיצוב התוכנה הם השלבים החשובים והמרכזיים בתהליך פיתוחה של תוכנת מחשב והם הקובעים את המבנה הכולל של התוכנה, עיצובה הפנימי ואופייה. השלב השלישי, שלב התכנות, הוא שלב טכני בעיקרו. הזמן המוקדש לו הוא מועט יחסית ומידת היצירתיות הטמונה בו פחותה.
  • קשה היא שאלת הפרת זכויות היוצרים בתוכנת מחשב, בהשוואה ליצירות ספרותיות אחרות. בתוכנת מחשב, בשל האפשרויות הטמונות בשלב התכנות, ניתן להעתיק שלבים קודמים בפיתוח התוכנה, מבלי שהדבר ייראה למראית עין ראשונית בתצוגה הוויזואלית על מסך המחשב.
  • למרות סיווגה של תוכנת מחשב כיצירה ספרותית, יש לפנות למבחן המשפטי הרחב, הפורש את הגנת זכויות היוצרים מעבר לרכיבים החיצוניים או המילוליים של היצירה. ההגנה ניתנת לבחירה ולארגון המיוחדים של הרעיונות הקונקרטיים, להתפתחות הפנימית המיוחדת של מרכיבי היצירה.
  • בית המשפט אימץ את עמדת הפסיקה האמריקאית, לפיה זכות יוצרים בתוכנת מחשב משתרעת מעבר לקוד המילולי של התוכנה ומוענקת גם לצורה, למבנה, להזנת המשתמש, לסדר ולארגון של התוכנה.
  • על ההעתקה להתייחס לחלק 'ממשי ומהותי' של היצירה המוגנת. לכן, כאשר קיים דמיון מובהק בין תוכנת מחשב אחת לרעותה בארגון, בסדר ובמבנה, תהא זו הפרה של החלק הממשי והמהותי ביצירה, אף אם התצוגה האודיו-ויזואלית של התוכנות שונה.
  • הוכחת קיומה של העתקה יכול שייעשה על סמך ראיות נסיבתיות, כגון: יחסי האמון בין הצדדים, העובדה כי בידי המערער היה קיים עותק של התוכנה והוא קיבל הדרכה באשר להפעלתה וכן העובדה כי המערער עסק במכירת ושיווק התוכנה.
המערער חויב לשאת בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ (פסה"ד – באדיבות אתר האינטרנט של הוצאת נבו).