המאמר של עוה"ד יורם ליכטנשטיין ואסף כהן צידון עוסק בשינויים המשמעותיים שהטכנולוגיה המשתנה במהירות כופה עלינו, ומציג את הצורך להתאים את הדינים הנוכחיים לאקלים הטכנולוגי, החברתי והמשפטי החדש בהתאם לסוגיות החדשות שלפתחנו.

המאמר סוקר שתי שאלות עיקריות בתחום דיני זכויות היוצרים על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות והמודלים של בינה מלאכותית יוצרת (LLM ו- Generative AI), מיישם את התאוריות המבססות את דיני הקניין הרוחני ומגיע למסקנה, כי בשלב זה יישום ישיר של החקיקה הנוכחית אינו מספק את הפתרון הראוי לסוגיות אלו. על כן מציע המאמר פתרונות חלופיים לשאלות שלפניו.

תחילה בוחן המאמר את אופן התייחסות הדין לשאלת הפרת זכויות היוצרים של בעלי יצירות מוגנות המצויות ברשת האינטרנט בעת אימון מנועי הבינה המלאכותית על יצירותיהם ללא הסכמתם. המאמר בוחן את המצב החוקי בארץ ובעולם, את התייחסות הדין הישראלי לכך ומציע פתרון אפשרי לסוגיה זו, תוך איזון האינטרסים המתאימים לה. הפתרון המוצע הינו חריג כריית נתונים אשר על המחוקק להתוות את גבולותיו בהתאם למדיניותו.

לאחר מכן בוחן המאמר את שאלת עצם קיום זכויות היוצרים ביצירות ממוחשבות (יצירות שנוצרו בידי בינה מלאכותית אוטונומית, מבלי שיד האדם היתה בעלת שליטה ישירה על תוכנן וללא יצירתיות אנושית ביצירה הסופית), סוקר את התאוריות המבססות את דיני זכות היוצרים, בוחן את המשפט הישראלי והמשווה בשאלה זו ולבסוף מציע פתרון. הפתרון המוצע מתבסס על יצירתה של זכות שכנה ביצירה ממוחשבת תהליכית (להבדיל מהעדר זכויות ביצירה ממוחשבת פשוטה). לאחר מכן בוחן המאמר את שאלה זהות בעל הזכויות הראשון באותה יצירה ממוחשבת תהליכית, בוחן את מכלול האינטרס ים הרלוונטיים ומציע, בניגוד למקובל ביחס ליצירות מורכבות אחרות (דוגמת תקליט או יצירת קולנוע), למסור את הזכות הראשונה בידי המשתמש הרלוונטי ולא בידי יזם מנוע הבינה המלאכותית.

לעיון במאמר המלא - לחצו כאן.