שיתוף הקבצים חי ובועט

אולי יעניין אותך גם

בימים אלה ניתן פסק דין בבית משפט באוסטרליה כנגד בעליה של תוכנת שיתוף הקבצים קאזה. פסק הדין מחסל, הלכה למעשה, את עסקיה של קאזה עם השוק האוסטרלי ומצטרף לפסק דין דומה שניתן בארצות הברית כנגד תוכנות נוספות. רבים רואים בהחלטה זו מכה נוספת שניחתה על תוכנות שיתוף הקבצים וכהישג במאבק בהפרת זכויות יוצרים באינטרנט. מאמר זה מבקש לצנן את ההתלהבות האוחזת במצדדים במאבק של תעשיות התקליטים, הסרטים והתוכנה. ההישג קטן מדי, בא באיחור ומהר מאד יהפוך לבלתי רלבנטי.

ב – 5 בספטמבר 2005 קבע בית משפט בסידני, אוסטרליה: משתמשי קאזה מפרים זכויות יוצרים בכך שהם מפיצים (משתפים) ומעתיקים (מורידים) יצירות מוגנות ללא רשות. המציע את תוכנת קאזה לשימוש הציבור ומעודד את השימוש בה לביצוע ההפרות אחראי אף הוא לפי דין. קביעה זו עומדת ביסוד פסק הדין רחב היריעה של השופט ווילקוקס והחלטתו לפסוק כנגד ששה מתוך עשרת הנתבעים באחד התיקים המתוקשרים ביותר בתולדות המשפט האוסטרלי. בין החייבים: חברת שרמן נטוורקס – בעלת התוכנה ושותפתה בארצות הברית – חברת אלטנט. מנכ"ל החברה חויבה אף היא באופן אישי.

השופט הורה לנתבעים לחדול מלעודד את המשתמשים להפר זכויות יוצרים ולהטמיע בתוכנה, בתוך חודשיים, כלים לסינון תכנים שיחסמו את מרבית השימוש המפר בה. בכך באה לסיומה תביעתן של חברות התקליטים שהחלה שנה וחצי קודם לכן בפשיטה למשרדי חברת שרמן ובהקפאת נכסיה. כחודשיים קודם למתן ההחלטה באוסטרליה מצא בית המשפט העליון בארצות הברית את בעלי התוכנות גרוקסטר ומורפיאוס אחראים בשל תרומתם לשיתוף קבצים מפרים על ידי משתמשי התוכנות.

 בכך ביטל את החלטת הביניים של הערכאה הנמוכה יותר מקליפורניה, הפוטרת אותם מחבות והורה על המשך ניהול התביעה כנגדם. שתי ההחלטות התקבלו על ידי תומכי המאבק בהפרת זכויות יוצרים באינטרנט כהישגים מרשימים ובעלי משמעות רבה. מאז החלטות בתי המשפט בארצות הברית נגד נאפסטר בשנת 2000 ואיימסטר ב – 2002, לא נרשמו הצלחות רבתי. נדמה כי הנה הנה, לאחר שנים של התדיינות מתישה ויקרה מאד, הושם סוף סוף הרסן על טכנולוגיית שיתוף הקבצים.

עידוד להפרה

קריאת ההנמקות של השופטים בשתי ההחלטות מגלה תמונה שונה. בשני המקרים נקבע כי אין די בעצם אספקת התוכנה למשתמש, על מנת שבעל התוכנה יימצא אחראי בהפרה, או בהפרה תורמת. האחריות התגבשה בכך שהם ידעו היטב על ההפרות הנעשות תוך שימוש בתוכנות ועל אף ידיעתם עודדו את המשתמשים להמשיך ולשתף קבצים מפרים כמה שיותר. למעשה, התוכנות נוצרו והוצעו לציבור בהתבסס על מודל עסקי של רווחים הבנוי על הפרות רבתי – חשיפת כמה שיותר משתמשים לפרסומות. בתי המשפט נזקקו למרכיב העידוד כדי להתגבר על טענת בעלי התוכנה, לפיה הם אינם מפרים זכויות בעצמם וכל "עוונם" בהצעת עותקים של התוכנה לציבור. במידה רבה ניתן לקרוא בין השורות את רצונם של השופטים להימנע מלהטיל קלון על הטכנולוגיה עצמה ולמנוע באופן גורף את השימוש בה ואת התפתחותה.

השאלות המתבקשות הן איפוא – מה יהיה גורלו של מפתח או מפיץ בחינם תוכנה לשיתוף קבצים, שיועדה למטרות אחרות לגמרי מאשר להפרות זכויות יוצרים? מה יהיה גורלו אם נעשה שימוש נרחב בתוכנה למטרות חוקיות למהדרין? שאלות אלה אינן היפותטיות כלל וכלל. הן מאפיינות את הדור הבא של טכנולוגיית שיתוף הקבצים.

הדור הבא כבר כאן בשנת 2002 פרסם בראם כהן פרוטוקול לשיתוף קבצים בתצורת עמית לעמית (P2P) בשם: ביט-טורנט. הפרוטוקול הוצע לשימוש תחת רישיון קוד פתוח, בחינם ולכל דכפין והוא נועד במקורו לאפשר מעבר יעיל ומהיר של קבצי תוכנות בקוד פתוח בין מפתחי תוכנה. ביט-טורנט מאפשר "לשבור" קבצים גדולים לחלקים, להפיץ אותם בין העמיתים באופן אקראי ולאפשר לכל עמית לאסוף אותם לפי רצונו בעזרת מעברי התקשורת המהירים ביותר, הזמינים בעת האיסוף. הפרוטוקול הוכח כיעיל מאד בהעברת קבצים גדולים כגון תוכנות וסרטים ומהר מאד זכה לפופולריות ולתפוצה רבה.

עם הזמן החלו להופיע אתרי אינטרנט ששימשו כאמצעי גישה לשרתים המארחים על גביהם קבצים (trackers). ברבים מהם הוצבו תוכנות וסרטים, ללא רשות ותוך הפרת זכויות יוצרים. אתרים אלה הוכחו כפגיעים לאכיפה ואכן מספר אתרים, כמו SuperNova.org ואחרים, הפסיק את פעילותו בעקבות הליכים משפטיים שננקטו כנגדם על ידי התעשייה, אך רבים אחרים ממשיכים לפעול. לצד השימושים הלגיטימיים בפרוטוקול זה, הפך הביט-טורנט איפוא לכלי נפוץ מאד לשיתוף קבצים מפרי זכויות.

בחודש מאי השנה פרסם כהן גירסת ביטא לתוכנת שיתוף קבצים, המאפשרת לכל משתמש לבצע חיפושים אחר קבצים בעצמו ולפיכך חוסכת את הצורך להשתמש באתרי ה – trackers. המשתמש הופך בעזרת גירסת תוכנה זו לעצמאי לחלוטין ברשת השיתוף. הדבר גורם לתעשיית התוכנה והסרטים לכאב ראש לא קטן משברור להם כי בהדרגה יחדלו להתקיים אתרים המשמשים כצווארי בקבוק והרשתות מבוססות ביט-טורנט יהפכו למבוזרות לחלוטין.

כהן איננו עומד לפי שעה לדין על הפרה או תרומה להפרת זכויות יוצרים. נראה גם כי ניסיון להעמיד אותו, או מפיצי תוכנות אחרים בפרוטוקול ביט-טורנט, ינחל כנראה כשלון. מרכיב העידוד להפרה הכל כך דומיננטי בשני פסקי הדין האחרונים, איננו תקף במקרה זה. יתר על כן, היקף השימוש החוקי בפרוטוקול הוא גדול במידה כזו שיקשה מאד על בתי המשפט להתעלם ממנו. התוצאה היא שפיתוח והפצה של תוכנות מסוג זה – בחינם ואפילו בכפוף לתשלום ישיר, או עקיף, צפוי להיות עמיד בפני טענת הפרה תורמת של זכויות יוצרים.

אסטרטגיה כושלת

סיבה נוספת לכך שהתועלת הטמונה בהחלטות הללו מוגבלת למדי, היא כי קיימות עשרות, אם לא מאות תוכנות שיתוף קבצים נוספות. דעיכתה של אחת – בין בשל החלטת בית משפט ובין בשל 'מודה' משתנה בין המשתמשים, רק מסמנת על תחילת פריחתן של אחרות. מעבר המשתמשים בין התוכנות הוא קל להפליא וללא כל עלות, מה שמאפשר ניידות מלאה ומהירה. קאזה נמצאת בסימן ירידה ומשתמשים רבים זנחו אותה לטובת תוכנות אחרות, קודם להחלטה באוסטרליה וללא קשר אליה.

התוצאה המתבקשת, המתבטאת היטב בצעדי תעשיית המוסיקה (ולאחרונה גם תעשיית הסרטים), היא לאתר ולתבוע את המשתמשים המפרים עצמם, כצעד הרתעתי בניסיון לצמצם את התופעה. למעלה מ – 10,000 תביעות כאלה כבר הוגשו. גם אסטרטגיה זו נתקלת בקשיים לא מעטים ובכלל זה זיהוי הנתבעים, תביעה של קטינים וחוסר הנוחות הבסיסי שמרגישה חברה כשהיא נאלצת לתבוע את לקוחותיה, הקיימים או הפוטנציאליים.

עם זאת, לעת עתה, נדמה שהתעשייה ממשיכה להאמין ביעילות התביעות כנגד המשתמשים. אין פלא שהצעד הראשון שבו נקט איגוד תעשיות התקליטים בארצות הברית לאחר ההחלטה בעניין גרוקסטר, לא היה להגיש תביעה כנגד תוכנת שיתוף קבצים נוספת, אלא דווקא לפתוח במאות הליכים נוספים כנגד משתמשים מפרים. בכך מודה התעשייה בחצי פה, כי האסטרטגיה של הגשת תביעות כנגד בעלי התוכנות, לא השיגה את מטרותיה.

קאזה כנראה לא תשרוד במתכונתה הנוכחית. אם לא תצליח לסנן תכנים מפרים (והניסיון מלמד כי זוהי משימה קשה עד בלתי אפשרית), יורה בית המשפט האוסטרלי על סגירתה. אם בכך לא יהיה די, סביר שתבואנה החלטות דומות במדינות נוספות שיחתמו על קאזה את הגולל סופית.

ההחלטות האחרונות מבשרות על סיומו של עידן - סוף לשימוש בתוכנות לשיתוף קבצים אשר ניסו ללמוד מכשלונה של נאפסטר המיתולוגית. בתי המשפט, באיחור מרשים ולאחר שקאזה, מורפיאוס, גרוקסטר ודומותיהן מאבדות גובה ומפנות בהדרגה את מקומן לדור הבא של התוכנות, קובעים בזה אחר זה שניסיון ההימלטות שלהן מציפורניי החוק נכשל כשלון חרוץ.

בניגוד לתחושה הראשונית מפסקי הדין הללו, טכנולוגיית שיתוף הקבצים לא נפגעה כלל. בהעדר כלי מאבק יעילים באמת, לעת עתה, גם השיתוף מפר הזכויות ימשיך ככל הנראה להתקיים ובהיקפים נרחבים.