חוזים וסוכנים אלקטרונים

סחר אלקטרוני מיוסד על כריתת חוזים. פלוני, לדוגמה אתר ברשת האינטרנט, מתחייב למכור ולספק לאלמוני, לקוח שמעבר לים, טובין מסוימים. הצדדים לחוזה יכול שיהיו זרים גמורים זה לזה, הנפגשים לצורך עסקה אקראית אחת, ואפשר שיהיו עסקים המקיימים ביניהם קשר תדיר. החוזה יכול שייכרת באמצעות אתר אינטרנט, בדואר אלקטרוני (לא מכבר הכיר בית משפט במסצ'וסטס בתוקפה של עסקת מקרקעין שהתגבשה בהחלפת אי-מיילים...) ואף באמצעות תוכנות חכמות ובלא התערבות אנושית. הפסיקה והחקיקה במדינות רבות מכירים בתוקפם של חוזים אלקטרוניים, אבל מה תוקפם בישראל? ערב ראש השנה פרסם משרד המשפטים את דו"ח הוועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני. לאחר שהכיר עקרונית בתוקפם של מסמכים אלקטרוניים ובלבד שיהיו ניתנים לגישה ולאחזור, מתפנה הפרק השני בדו"ח לעסוק בשאלות הכרוכות בחוזים דיגיטליים.

הספק בדבר תוקפם של חוזים אלקטרוניים, גורס הדו"ח, נובע מן העבודה שניתן להתקשר בהם בקלות, "בלחיצה קלה על מקש במקלדת המחשב, מבלי שלמתקשר תהיה מודעות לכך שבלחיצה זו נכרת חוזה". כתוצאה מכך, גמירות דעתו להתקשר ביחסים משפטיים מחייבים יכול שתהיה נתונה במחלוקת. שיטות משפט שונות הכירו בתוקפם של חוזים אלקטרוניים אך קבעו גם חריגים להכרה. כך לדוגמה קובעת הדירקטיבה האירופית על סחר אלקטרוני שעל חברות האיחוד להבטיח שניתן יהיה לכרות חוזים באמצעים אלקטרוניים. וכך קובעים גם דינים בארצות-הברית ובקנדה שאין לשלול את תוקפו המשפטי או קבילותו של חוזה רק משום שנכרת באופן אלקטרוני. הוועדה המליצה לאמץ גישה זו גם בישראל.

גילוי אלקטרוני

לעתים קרובות מלווה ההתקשרות החוזית בדרישה לגילוי בכתב של מידע קודם לכריתת ההסכם. באופן זה חוק חוזה ביטוח מטיל חובת גילוי על המבוטח לעתיד בעת שהוא משיב על שאלות המבטח, חוק הערבות מטיל על נושה לגלול לערב יחיד לפני כריתת חוזה הערבות מספר רב של פרטים ובהם שיעור הריבית השנתית ותקופת החיוב, ועוד. לנוכח גישתה הכללית, המכירה במסמכים אלקטרוניים כתחליף ראוי למסמכים שבכתב, אין פלא שהוועדה קבעה כי מקום שנדרש גילוי של פרטים מסוימים על-פי חוק ואין דרישה שהגילוי ייעשה בצורה מסוימת, ניתן למלא את הדרישה הזו גם באמצעות מסמך אלקטרוני. אבל אם נדרש שהגילוי ייעשה בכתב ניתן למסור את המידע הטעון חשיפה באופן אלקטרוני רק בכפוף לכך שיימסרו למקבל המסמך פרטים על כך שההתקשרות נעשית בדרך אלקטרונית. בכלל זה יש להודיעו מהם הצעדים הטכניים הדרושים לכריתת החוזה האלקטרוני, האם החוזה יימסר במסמך ניר על ידי ספק השירות והאמצעים הטכניים לזיהוי ולתיקון טעויות הקלדה בעת ביצוע הזמנה. מותר לתמוה מה טעם מצאה הוועדה בדרישות אלה. ראשית, מפני שהן מכרסמות בעקרון שמסמך אלקטרוני שקול למסמך בכתב בכפוף לקיום תנאים כלליים מסוימים, ושנית מפני שבעוד שהן נחזות להיות כאלה המתאימות לחוזים צרכניים - הדו"ח קובע במפורש שלא להם נועדו.

חוזים אלקטרוניים בסחר מקוון מנוסחים על-ידי צד אחד. אלה הם חוזים אחידים במובהק. גם האופן שבו הם נגלים לעיני הלקוח על גבי מסך המחשב נתון לשליטתו הבלעדית של נסח החוזה. זכות העיון בחוזים מקבלת משנה חשיבות. בענין זה הסתפקה בוועדה בהמלצה קצרה: בכל עסקה אלקטרונית שתנאיה נוסחו על ידי צד אחד, חייב הצד המנסח לאפשר לצד השני לעיין בפרטי החוזה בטרם הכריתה וזאת מבלי לגרוע מהוראות הדין הכללי בנוגע לחוזים אחידים. אגב, העוסקים בסחר אלקטרוני יודעים זה מכבר שבעייתם של לקוחות אינה נובעת מהזכות לעיין אלא אך ורק מכך שהם מתעצלים לנצלה כדבעי...

האם נדרשת הסכמה מיוחדת של הצדדים לכריתת חוזה באופן אלקטרוני? הסכמה כזו עלולה להקשות מאד את ההתקשרות במרבית ההסכמים המקוונים, ואף לא לסכלה כליל: רבים מהחוזים נכרתים בין זרים המרוחקים זה מזה מרחק עצום. אין להם דרך להפגש פיסית ולהסכים - בנפרד מהתווך האלקטרוני - שלעתיד הם מבקשים להתקשר זה עם זה באמצעים דיגיטליים. מפגש כזה, אפילו היה מתבצע באמצעים מסורתיים כדוגמת הדואר היבשתי, היה מעלה את עלויות העסקה ומונע עסקאות מידיות. בארצות-הברית נדרשת הסכמה של הצדדים לכך שהחוזה ייכרת באופן אלקטרוני. יכול שההסכמה תמצא גם בהתנהגות וגם מהנסיבות הסובבות את העסקה. לעומת זאת בקנדה, הדרישה שונה: הסכמת הצדדים דרושה רק כדי להחריג את השימוש במסמכים אלקטרוניים לשם כריתת חוזה והנכונות להתקשר בעסקה באמצעים מקוונים ניתנת לביטוי גם באמצעות פעולה כדוגמת לחיצה על כפתור מסוים במסך המחשב. טוב עשתה הוועדה הישראלית כאשר הגיעה למסקנה שאין מקום לקבוע באופן גורף שכריתת חוזה באמצעים אלקטרוניים תהיה מותנת בהסכמת הצדדים או באי הבעת התנגדותם.

דוק של חשד

המועדים של משלוח וקבלת הודעות והצעות הם בעלי חשיבות משפטית רבה. לא לחינם נוהגים צדדים להסכמים להסדיר סוגיה זו בסעיפים סטנדרטיים הקובעים כיצד תשלחנה הודעות ומה ייחשב כמועד קבלתן. כך, לדוגמה, יכול המציע הצעה לחזור בו ממנה טרם שהתקבלה על ידי הניצע. מה ייחשב למועד ההצעה? ובאופן אחר - הודעה על ביטול חוזה יש לתת בתוך זמן סביר ממועד שנודעה ההפרה לנפגע. מתי ניתנה בדוגמה זו הודעת הביטול? בעניין רב חשיבות זה הציעה הוועדה הסדר מופשט עד כדי אי-בהירות: "חזקה שמסמך אלקטרוני נשלח כאשר הוא נכנס למערכת מידע שמחוץ לשליטת השולח". איך יידע השולח שכך קרה? איזו הוכחה תהיה בידו שהמסמך שיצא ממחשבו "נכנס למערכת מידע שמחוץ לשליטתו"? קשה לרדת לעומקה של ההמלצה. ועוד - "אם השולח והנמען משתמשים באותה מערכת, חזקה שהמסמך האלקטרוני נשלח משעה שהמסר ניתן לאחזור ולשימוש על ידי הנמען". מה תחשב ל"אותה מערכת"? האם, בהקשר זה, האינטרנט תחשב ל"מערכת"? מה ההגיון ליתן את המפתח להוכחה בידי הנמען ולא בידי השולח? וגם - "אם הנמען אינו משתמש במערכת מידע לשם קבלת מסמכים מהסוג שנשלח, חזקה שהמסמך נתקבל על ידו כאשר הוא נהיה מודע לכך שהמסמך נכנס לתוך המערכת והוא ניתן לאחזור ולשימוש". כמדומה שצריך לקרוא פעמיים ואז לתהות- אם הנמען אינו משתמש במערכת מידע, לאיזה מערכת צריך המסמך שייכנס כדי שהנמען יהיה מודע למשלוחו? טוב עשה הדו"ח ששם את ידו על נושא זה אבל מוטב לו היו המלצותיו מנוסחות באופן שיאפשר לרדת לעומקן.

דוק של חשד מלווה את הדו"ח ביחס לחוזים אלקטרוניים. החשד כשלעצמו בריא הוא. חוזים אלקטרוניים בסביבות מבוזרות שבהן מתקיים מפגש בין זרים הם ענין של העת האחרונה ובהעדר נסיון מספיק מותר להניח שלא כל בעיותיהם גלויות לעיננו (אגב, לעתים דומה שהדו"ח מעט מרחיק לכת בחששותיו. כך הדבר ביחס לחוזים אלקטרוניים צרכניים, שלהם יוחד פרק נפרד במחקר.) במסגרת חשש זה מצהיר הדו"ח שכריתת חוזים בסביבה אלקטרונית חושפת את הצדדים יותר מהרגיל לפגמים בכריתת החוזה, כגון טעויות הנובעות מן הקלות בה ניתן לבצע פעולה משפטית מחייבת וכן מן האפשרות של טעות טכנית בהקלדה. לפיכך יש צורך להבטיח כי למתקשר בחוזה באופן אלקטרוני תהא הזדמנות נאותה לוודאי שהמסר האלקטרוני שהוא עומד להעביר משקף את רצונו האמיתי". מה מעמד החוזה אם לא ניתנה למתקשר הזדמנות כאמור? שתי הצעות נדונו בוועדה - שלילת תוקף מעסקה אלקטרונית אם לא ניתנה הזדמנות לצד לחוזה לאשר את תוכנו בטרם כריתתו או הענקת עילת ביטול ייחודית למתקשר בחוזה שנכרת באופן אלקטרוני. סופה של ההתלבטות במסקנה ההולכת אמנם אחרי הדינים בארצות-הברית ובקנדה, אך חלה על חוזים מסוג נדיר מאד, אם קיים בכלל: חוזה הנכרת בין אדם לבין סוכן אלקטרוני של אדם אחר. סוכן אלקטרוני הוא תוכנה חכמה המודעת לדרישותיו של אדם ובאמצעותה הוא מבקש לאתר את מבוקשו ולרוכשו בלא התערבותו האנושית: חוזה אלקטרוני שנכרת בין אדם לבין הסוכן האלקטרוני של אדם אחר הוא חסר תוקף בהתקיים כמה תנאים, קובע הדו"ח. בין התנאים - אם נפלה בו טעות מהותית והסוכן האלקטרוני לא סיפק הזדמנות למונעה או לתקנה, אם הצד הטוען לטעות הודיע לצד השני על קיומה בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו עליה, הצד הטוען לקיום הטעות נקט בצעדים סבירים למלא אחר הוראותיו של הצד השני בדבר החזרת התמורה או השמדתה והוא לא הפיק תועלת של ממש מהתמורה. דע עקא, שהשימוש בסוכנים אלקטרוניים עדין אינו רווח. טעות נפוצה היא לנסות להקדים הסדר משפטי לניסיון המעשי. ספק אם היה טעם לדון בסוגיה והתמקדות בה מותירה בלא מענה את התהיה העיקרית - מעמדו של חוזה אלקטרוני רגיל שבו לא ניתנה למתקשר הזדמנות נאותה לוודא שהמסר המקוון משקף את רצונו האמיתי.