פסיקה חדשה: קישור מהווה הפרת זכות יוצרים

אולי יעניין אותך גם

פסק-דין חדש של ערכאת ערעורים פדראלית מארצות-הברית קבע בשבוע שעבר, כי בנסיבות מסוימות ייחשב קישור ('לינק') להפרה של זכות יוצרים. זוהי החלטה תקדימית בארצות-הברית. יכולות להיות לה השלכות ניכרות על הקישוריות בכלל, ובפרט על קישור בתוך מסגרות (Framing), קישור עמוק (קישור שאינו לעמוד הבית של אתר האינטרנט אלא לדפים מתוך האתר) וטכנולוגיות חדישות לקישור מורכב בין מקורות מידע, המתהוות עתה במסגרת פורמט XML.

שוק הרעיונות הדינמי

קישור מאתר אינטרנט אחד למשנהו הוא אלמנט, הטבוע בפרוטוקול התקשורת שביסוד ה- World Wide Web. טים ברנרס לי, שפיתח בתחילת שנות ה- 90 את הפרוטוקול, את תפיסת ה- Web ואת שפת-המחשב המאפשרת הצגת מידע ויצירת קישוריות (HTML) מתאר באוטוביוגרפיה שלו חזון שבו "כל דבר שניתן לקשרו לכל דבר. זהו חזון שמספק לנו חירות חדשה... עקרון היסוד שמאחורי ה- Web היה שברגע שמישהו היכן שהוא הציב מסמך, בסיס נתונים, גרפיקה, צליל, וידאו... צריך שכל אחד עם כל סוג של מחשב בכל מדינה יוכל לגשת אליו (בכפוף להרשאה, כמובן)". בהתאם לכך, נימוקים כבדי-משקל עומדים בזכות החירות לקשר באופן חופשי ממקור אחד למשנהו - הקישור הוא לב-ליבו של עולם האינטרנט ואם קישורים ייאסרו, עולם האינטרנט ייחדל להתקיים כפי שהוא; הקישורים מוגנים מכוח הזכות החוקתית לחופש הביטוי; איסור על קישור יפגע בתפוצת הידע, בגישה אליו ובהחלפתו; בלא קישורים יקשה על משתמשי אינטרנט לנווט בשוק הרעיונות הדינמי של האינטרנט ועוד.

לנוכח חשיבותו של הקישור החופשי, גורסת התפיסה המשפטית הרווחת, כי המציב מידע ב- Web מתיר מכללא לקשר אליו מכל מקור אחר. בנוסף, יש הגורסים כי קישור עולה כדי "שימוש הוגן" מותר. עם תפיסות אלה התמודד עתה פסק הדין של ה- 9th Circuit בקליפורניה. אם ברנרס לי, הוגה ה- Web, הגביל את החירות לקשר לצורך בהרשאה, בית המשפט עסק כעת בצורך בה ובגבולותיה.

פסק הדין ניתן ב- 6 בפברואר בעניןSoft Corporation Kelly v. Arriba. התובע, לזלי קלי, הוא צלם, שתמונותיו מוצגות באתר האינטרנט שלו. אריבה מפעילה את מנוע החיפוש דיטו (www.ditto.com). המנוע מציג את התוצאות באמצעות תמונות ממוזערות (thumbnails) באיכות נמוכה. לחיצה על התמונה תוביל את המשתמש לעמוד חדש המגיע ממחשבי אריבה. עד ליוני 1999 כלל אותו עמוד קישור טבוע (inline link) לתמונה המלאה, פרטים אודותיה, פרסומת של אריבה וקישור לאתר המקורי. כך הופיעה התמונה בגודלה ובאיכותה המקוריים לעיני המשתמש בעודו ב- ditto.com. מיולי 1999 ועד אוגוסט 2000 ואילך כלל העמוד החדש שני קישורים - "מקור" ו"פרטים". הבחירה ב"מקור" פתחה שתי מסגרות. באחת מן הופיעה התמונה המלאה, שיובאה מהאתר המקורי.

קלי תבע את אריבה בנימוק שפגעה בזכות היוצרים שלו. לאחר שהערכאה הראשונה קבעה כי לחברת התוכנה עומדת ההגנה של "שימוש הוגן" הגיע הדיון לבית המשפט הפדראלי לערעורים. פסק הדין הפך בחלקו את התוצאה הראשונה - אושרה הקביעה שהצגת התמונות הממוזערות חוסה תחת הגנת השימוש ההוגן, אך נפסק שאין הגנה להצגת התמונה המלאה והיא מהווה, לפיכך, הפרת זכות יוצרים.

תמונות ממוזערות...

תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים כפופה לסייגים אחדים שמכוח החוק. אחד הבולטים בהם הוא "השימוש ההוגן". בישראל קבועה ההגנה בסעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, 1911: "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עתונאית" לא ייחשב להפרת זכות. הוראה דומה, אך לא זהה, מצויה בחוק הפדראלי האמריקני. חריג השימוש ההוגן מאפשר לערכאות שם להמנע מהחלטה קשיחה של דיני זכות יוצרים. החוק האמריקני קובע ארבע שיקולים שיש לבחון כדי לקבוע האם שימוש מסוים ביצירה ייחשב לשימוש הוגן -

  • מטרת ואופי השימוש: מקובל לסבור ששימוש מסחרי שולל הגנה של שימוש הוגן. בית המשפט בענין אריבה מדייק יותר. השאלה המכרעת היא האם היצירה החדשה ושימושיה שונים מן היצירה המוגנת שעליה התבססה. אריבה משתמשת במקרה דנן בתמונותיו של קלי למטרה שונה מזו שלו-עצמו - היא מבקשת לשפר את הגישה למידע באינטרנט בעוד שהוא משתמש בתמונות כביטוי אמנותי. משקל גדול ניתן לכך שצד שלישי אינו יכול להשתמש בתמונות הממוזערות, שהופיעו בתוצאות החיפוש, בגלל איכותן הנמוכה. בית המשפט מצא בהקשר זה שהשימוש שעשתה אריבה ביצירותיו של קלי איו מנוגד למטרותיו של חוק זכויות יוצרים והוא עולה בקנה אחד עם חריג השימוש ההוגן.
  • טיבה של היצירה המוגנת: ככל שהיצירה היא בעלת אופי יצירתי יותר ועובדתי פחות כך היא תזכה להגנה גדולה יותר. מרכיב זה נוטה מעט לצידו של התובע, נפסק.
  • היקף ההעתקה: למרות שאריבה העתיקה את תמונותיו של קלי במלואן, היה זה סביר שתעשה כן כדי שהמשתמשים במנוע החיפוש שלה יוכלו לזהות את התמונות ולהחליט אם ברצונם לקבל מידע נוסף או לפנות לאתר האינטרנט שבו נמצאו.
  • השפעת השימוש על השוק הפוטנציאלי: שיקול זה מחייב לבדוק לא רק את היקף הנזק לשוק אלא גם את השאלה האם שימוש בלתי מוגבל ממין השימוש נשוא התובענה יגרום להשפעה ניכרת על השוק הפוטנציאלי. נמצא שהתוצאות בדמות התמונות הממוזערות דווקא מפנות את המשתמשים לאתר של קלי, התובע, ואינן מרחיקות אותם ממנו. כדי לראות את התמונה במלואה יהיה על המשתמשים להגיע לאתר של קלי. התמונות הממוזערות אינן מהוות תחליף לתמונות המקוריות מפני שכאשר מגדילים אותן, איכותן נפגעת והן מיטשטשות. ועוד - היות שאריבה אינה מוכרת את תמונותיו של קלי או מתירה להשתמש בהן, הצגתן כך אינה פוגעת ביכולתו של התובע למוכרן.

... ותמונות מלאות

אבל בעוד שכך כאשר מדובר בתמונות זעירות - ההפך הגמור הוא כשמדובר בתמונות המלאות. כשביקש משתמש לקבל פרטים נוספים אודות התמונה כללה אריבה בדפי המידע, כאמור, קישור טבוע, אשר "שאב" את התמונה המלאה מאתרו של קלי והציג אותה לעיני המשתמש. טכנית, אין המדובר בהעתקה. העמוד הכולל את הקישור מפנה את הדפדפן הצופה בו לקבל את התמונה מן האתר האחר. הדפדפן מקבל את התמונה מבלי שתועתק או אפילו תחלוף במחשבי אריבה. התהליך כולו סמוי מעין המשתמש. אין הכרח שידע שהעמוד, המוצג לעיניו על גבי מסך המחשב, כולל רכיבים שמקורם באתרי אינטרנט אחדים.

לענין זה פסק בית המשפט כי הצגת התמונות המלאות - אפילו מקורן באתר של קלי עצמו והן לא הועתקו - מהווה הפרה של זכותו הבלעדית של היוצר להציג את היצירה בפומבי. בהרשותה לציבור לצפות בתמונותיו של קלי בעודו מבקר באתר של אריבה, הציגה הנתבעת את היצירות המוגנות בפומבי. די באפשרות לראות את היצירות באופן בלתי-מוגבל כדי להוות הפרה של זכות היוצרים. העובדה שאיש לא צפה בהן בפועל משליכה על סוגית הפיצוי אך לא על עצם החבות. אריבה סרקה את האינטרנט בחיפוש אחר תמונות, מצאה את יצירותיו של התובע ואז יצרה באמצעות תוכנותיה קישור טבוע מעמודיה-שלה אל התמונות. בלעדי זאת משתמשים לא היו יכולים לראות את תמונותיו של קלי במסגרת אתר אריבה.

פרסום בישראל

האם היתה תוצאה כזו יכולה להתקבל גם בישראל? "הצגה" על-פי חוק זכות יוצרים מ- 1911 היא "כל הצגה של יצירה על דרך השמעה וכל הצגת מחזה דרמטי של יצירה על דרך ראיה, לרבות הצגה כזאת באמצעות מכשיר מיכאני". השמעה אינה רלבנטית לתמונות. תמונות גם אינן מחזה דרמטי. החוק מעניק לבעל זכויות היוצרים גם את הזכות הבלעדית לפרסם את היצירה, אלא ש"פרסום" הינו "הוצאת העתקות מן היצירה לציבור". בשעה שאריבה הציבה את הקישור בדפיה, היא גרמה לכך שהמשתמש יפנה למחשבים שבהם מאוחסן אתרו של קלי ומחשבים אלה ישגרו את התמונות ישירות למשתמש. הטענה שבאופן זה אריבה עצמה הוציאה העתקים לציבור, בעייתית. היא מטשטשת את האבחנה בין העתקה להצגה בפומבי.

החוק מוסיף וקובע כי המונח פרסום איננו כולל "תערוכה ציבורית של יצירה אומנותית". הוא איננו מגדיר במפורש מהי "תערוכה ציבורית" ולמיטב ידיעתנו טרם נתנו בתי המשפט בארץ דעתם להגדרה סדורה של מונח זה. אם כך הדבר, יכול שיש בדין הישראלי עוד מפלט אפשרי לאריבה ודומותיה, שיש בו כדי למנוע תחולה של פסק הדין בענין Kelly v. Arriba Soft Corporation.

בשולי הדברים מעניין לציין שהתוצאות מוצגות עתה ב- ditto.com באופן שונה מזה שנדון בפסק הדין: תמונות ממוזערות עדיין מופיעות, אולם אריבה מפנה עתה במישרין לאתר האינטרנט שבו נכללים הקבצים הגרפיים.