חוקיות קישור לקבצים המפרים זכויות יוצרים באינטרנט

אולי יעניין אותך גם

פס"ד, שניתן ביום 20.4.2001 ב- Western High Court בדנמרק, עוסק בשאלת חוקיות הקישור לקבצי מוסיקה מפרים מסוג MP3,שהוצבו באינטרנט. ההחלטה קובעת: קישור לקבצים מפרים, הנמצאים הלכה למעשה במחשביו של צד שלישי, כמוהו כהפרת זכויות יוצרים וכן הוא מהווה סיוע להפרה כזו.

כל אחד מהנתבעים (נער בן 15 ואחד אחר) ניהל והפעיל אתר אינטרנט, שבו כלל קישורים ישירים לקבצי מוסיקה מסוג MP3. למעט ארבע יצירות שהנתבע 1 העתיק והציב בעצמו באתר שלו, כל הקבצים נמצאו על-גבי מחשבים-שרתים אחרים ברחבי האינטרנט. הקבצים הועתקו והושמו באינטרנט בלא הסכמת בעלי הזכויות ביצירות. התובעות, אגודות וארגונים המייצגים את בעלי זכויות היוצרים ביצירות ובהקלטותיהן, טענו כי עצם הקישור לקבצים המפרים מהווה הפרה של זכויות יוצרים וכן סיוע להפרה כזו.

נפסק: הנתבעים הציבו קישור עמוק (Deep Link) מעמוד הבית באתריהם ישירות אל היצירות המפרות. לחיצה על אחד מהקישורים העמוקים מאפשרת ליצור העתק של הקובץ במחשב המשתמש על-פי אחת משתי אפשרויות:

  1. המשתמש יכול לפתוח את הקובץ ממיקומו הנוכחי, כלומר מהשרת בו הוא יושב. כאשר המשתמש בוחר באופציה זו, מתבצעת העתקה אוטומטית של הקובץ אל המטמון הזמני (Cache)במחשבו. לאחר שההעברה הושלמה, הקובץ מנוגן באוזניו באופן אוטומטי.
  2. המשתמש יכול לשמור את הקובץ בכונן הקשיח שבמחשבו ולהגדיר באיזו ספריה ייעשה כן.

בכל אחת מהאפשרויות הללו יועתק הקובץ המפר אל הכונן קשיח של המשתמש כך שאם המשתמש יבקש זאת יוכל, לדוגמה, להעתיקו אחר-כך לתקליטור. עם זאת, במקרה של העתקת הקובץ באופן זמני (Cache Copying) נדרשת מיומנות טכנית למצוא את הקובץ במטמון.

בניגוד לקישור רגיל, הקישור העמוק לקבצי MP3 מתאפיין בכך שההעתקה מתבצעת מבלי שהמשתמש יעזוב את עמוד הבית, שבו נמצא הקישור. מבחינת המשתמש, אין איפוא הבדל אם הקובץ ממוקם באותו שרת של האתר שבו מצא את הקישור או בשרת באחר כלשהו באינטרנט.

בית המשפט מצא, שביצירת קישור ישיר לקבצי המוסיקה, שאחרים הציבו באופן בלתי-חוקי, הנתבעים הפכו את הקבצים נגישים לציבור, באופן שניתן להשוותו לביצוע פומבי. הואיל והנתבעים לא קיבלו את הסכמת היוצרים למעשיהם, הם הפרו את זכות היוצרים בקבצים, בניגוד להוראות סעיפים 65 ו- 66 לחוק זכויות יוצרים הדני.

במאמר מוסגר יצויין, כי החוק הדני מקנה ליוצר זכות ייחודית להעמיד את היצירה לרשות הציבור (to make avilable to the public, כלשון התרגום לאנגלית). הזכות לביצוע פומבי היא בין הזכויות הייחודיות של היוצר גם על-פי חוק זכות יוצרים, 1911, הנוהג בישראל: סעיף 1(2)(ב) לחוק קובע כי "לצרכי חוק זה "זכות יוצרים" פירושו זכות-יחיד להעלות על הבמה את היצירה או חלק ניכר הימנה בצורה של ממש או להעתיקה... וכולל המונח את זכות-היחיד - (א) להוציא לאור, להעתיק, להציג או לפרסם כל תרגום של היצירה". סעיף 35 לחוק מוסיף ומגדיר מהי הצגה - "כל הצגה של יצירה על דרך השמעה... לרבות הצגה כזאת באמצעות מכשיר מיכאני". בקריאה ראשונה דומה לפיכך שהגיונה של ההחלטה הדנית יכול לחול גם על-פי הדין הישראלי.

בנוסף נפסק שבהצבת קישורים ישירם ליצירות מפרות סייעו הנתבעים בהפרת זכויות יוצרים, שביצעו מי שהעתיקו את היצירות למחשביהם - בניגוד לסעיפים 2, 65 ו- 66 לחוק זכות יוצרים הדני. עם זאת, ביהמ"ש נמנע מהכרעה בשאלה האם העתקה זמנית אל ה- cahce, הנוצרת כאשר משתמש בוחר לנגן את היצירה ממקום הימצאה במקום לשומרה במחשביו באופן יזום, מהווה אף היא הפרה של זכויות יוצרים - וזאת מן הטעם שהניח כי המשתמשים שמרו את היצירות בכונן הקשיח מחשביהם.

פקודת זכות יוצרים, 1924 קובעת בישראל כי "לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות" (סעיף 3ג' לפקודה). תחולתה של הוראה זו על העתקת קבצים באמצעות האינטרנט טרם לובנה בפסיקת בתי המשפט בישראל.  עם זאת, לכאורה, ניתן לראות ביצירת קישורים, המתבצעת בידיעה שהקישור מוליך ליצירה מפרה, מעשה של סיוע להפרת זכות היוצרים של מי שהעתיק את היצירה והציבה באינטרנט (להבדיל ממשתמש שמעתיק אותה משם אל מחשבו האישי). בארה"ב נפסק בהלכת MAI כי גם יצירת העתק זמני וחולף ב- RAM (הזכרון לגישה אקראית) במחשב מהווה הפרה של זכות יוצרים. בית המשפט הדני נמנע מקביעה דומה.

ההחלטה הדנית הולכת בנתיב דומה לזה שבו הלך גם פסה"ד האמריקני ב- Universal City Studios, Inc ואח' נגדReimerdes ואח'. ממתין להכרעה בערעור). פס"ד זה קבע מספר כללי אצבע לפיהם ניתן לקבוע האם קישור לאתר, שמכיל אמצעים לסיכול אמצעי הגנה טכנולוגיים, עלול להטיל חבות על המקשר: על בעל האתר בו מוצב הקישור לדעת, בזמן בו מוצב האמצעי האסור באתר המקושר, כי מוצע באתר האמור אמצעי שעלול להיות לא חוקי והוא מחזיק או יוצר קישור במטרה להפיץ את האמצעי האמור. לדעתו של ביהמ"ש באותו עניין מבחנים אלה יקטינו את חששם של בעלי האתרים כי תוטל עליהם חבות בשל קישורים, חשש שעלול לפגוע בזרימת המידע ברשת האינטרנט.

בהתחשב בעובדה שהנתבע 2 נפטר, בוטל הקנס שהושת עליו בערכאה הראשונה.

בהתחשב בעובדה שהנתבע 1 היה בן 15 במועד הרלבנטי, בכך שלא הפקי רווח כספי מפעולותיו ולא הייתה לו גם כוונה כזו ושהוא ציית מידית לדרישת התובעים לסגירת האתר, בוטל גם הקנס שהושת עליו. ביהמ"ש ייחס חשיבות לעובדה שהנתבע הציב בעצמו רק ארבעה קטעים, לכך שבסה"כ קישר לכ- 60 יצירות בלבד ושבאותה עת ביצעו גם אחרים מעשים דומים מבלי שהועמדו לדין.

עם זאת, נקבע שעל הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש ראוי ביצירותיהם בסך של 20 DKK ליצירה, לפי אומדן (שהוגדר שמרני) הקובע כי אחד מבין כל חמישה מבקרים באתר הוריד יצירה למחשבו.

בנוסף נפסקו לזכות התובעים פיצויים בגין נזקים לא כלכליים.

בסה"כ הורה בית המשפט כי כל נתבע ישלם לתובעים כ- 49,000 ש"ח בצירוף ריבית מיולי 1999 וכן כ- 14,500 ש"ח הוצאות משפט.