הקרב על זכויות היוצרים באינטרנט - ההחלטה בענין נאפסטר

בית המשפט הפדראלי לערעורים בסן-פרנסיסקו, ארצות-הברית, פרסם הלילה (לפי שעון ישראל) את החלטתו בעניין שבנדון, וזו תמצית פעולתה -

    צו מניעה נגד פעילותה של נאפסטר אינו רק מוצדק אלא גם נחוץ. עם זאת, היקפו של הצו נשוא הערעור טעון תיקון. צו המניעה המקורי רחב יתר על המידה מפני שהוא מטיל על נאפסטר לבדה את הנטל להבטיח ששום העתקתה, הורדה, העלאה, העברה או הפצה של יצירות חברות התקליטים התובעות לא תבוצע באמצעות המערכת. במקום זאת, הנטל חל על התובעות להודיע לנאפסטר על קיומם של קבצים מפרים במערכותיה, קודם שתהיה על נאפסטר החובה לנקוט צעדים כנגדם. בד בבד, על נאפסטר מוטלת האחריות לפקח על המערכת, בכפוף למגבלותיה.

ההחלטה עוררה צפייה דרוכה בגין השלכותיה האפשרויות על הגנת הקניין הרוחני באינטרנט. השלכותיה חורגות מעבר לעובדותיו של מקרה מסוים זה. בין השאר יש בה להאיר קווים באחריותם האפשרית של ספקי שירותי אינטרנט לפעילויות מפרות, שמבצעים מנויים באמצעות מחשבי הספקים. ההחלטה במלואה מחזיקה 18 עמודים מודפסים בצפיפות, וניתן להגיע אליה באמצעות העמוד Globes Links באתר Haim Ravia, Law Offices: Legal Links בכתובת http://www.law.co.il

עובדות המקרה

נאפסטר פתחה ומפעילה מערכת, המאפשרת להעביר בין משתמשיה קבצי מוסיקה דיגיטליים מסוג MP3. באמצעות תהליך המכונה Peer to Peer, מאפשרת נאפסטר למשתמשיה: (1) להעתיק קבצי MP3 המאוחסנים במחשבו של משתמש מסוים; (2) לחפש אחר קבצי מוסיקה דיגיטליים, המצויים במחשבי כלל המשתמשים בנאפסטר; (3) להעביר עותקים מדויקים של קבצי MP3 ממחשב אחד למשנהו באמצעות האינטרנט.

נאפסטר מאפשרת לבצע פעולות אלה באמצעות תוכנה, שהיא מפיצה בלא תשלום באתר האינטרנט שלה, ובאמצעות מערכת של מחשבים-שרתים ותוכנות-השרת, שהיא מפעילה. נאפסטר מספקת תמיכה טכנית במערכת ובפונקציות אחרות שלה.

בעת השימוש בתוכנת נאפסטר מועברים ממחשבו של כל משתמש לשרתי-נאפסטר שמותיהם של קבצי המוסיקה הדיגיטלית, שהמשתמש בחר לשתף עם שאר מנויי השירות. הקבצים עצמם נותרים במחשב המשתמש. נאפסטר מאפשרת למשתמשים לאתר את קבצי המוסיקה המעניינים אותם. מכאן ואילך יכול כל מנוי לטעון כל קובץ אל מחשבו-שלו, ובלבד שהמשתמש המחזיק בקובץ מחובר לשירות. לשם כך מעבירים שרתי נאפסטר למנוי, המעונין בטעינת קובץ מסוים, את כתובת האינטרנט של המחשב המחזיק את הקובץ. לאחר ההורדה יכול המשתמש לנגן את הקובץ על-גבי מחשבו-שלו או לצרוב אותו על גבי תקליטור. איכות הקובץ נפגעת מעט בשל המרתו לפורמט MP3.

ב- 26.10.2000 הוציא בית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה, לבקשת התובעות (חברות תקליטים בארצות-הברית) צו מניעה, האוסר על נאפסטר "לעסוק או לאפשר לאחרים להעתיק, להוריד(to download), להעלות (to upload), להעביר או להפיץ יצירות מוסיקליות, שהתובעים הינם בעלי זכויות היוצרים בהן והקלטות קול, המוגנות לפי דינים פדראליים או מדינתיים, בלא לקבל את הסכמתם המפורשת של בעלי הזכויות" [A&M Records, Inc. v. Napster, Inc. 114F Supp. 2d 896 (N.D. Cal. 2000].

ההחלטה שכאן ניתנה בערעור, שהגישה נאפסטר על פסיקת הערכאה הראשונה.

נפסק

א. משתמשי נאפסטר מפרים זכויות יוצרים:

  • התובעים הם בעלי זכויות יוצרים בקבצים, המופצים באמצעות נאפסטר: יותר מ- 87% מהקבצים, המוצעים באמצעות המערכת, מוגנים בזכויות יוצרים, ויותר מ- 70% מתוכם הינם בבעלותם או בניהולם של התובעים.
  • משתמשי נאפסטר מפרים לפחות שתיים מהזכויות הייחודיות, שהדין מעניק ליוצר: הזכות לשעתק יצירה (ליצור עותקים ממנה) והזכות להפיצה ברבים.
  • משתמשי נאפסטר אינם יכולים לחסות תחת ההגנה, שהדין מעניק למי שעושים "שימוש הוגן" (fair use) ביצירה מוגנת - וזאת מהסיבות שלהלן:
    • הורדת קבצי MP3 אינה משנה (transforms) את מהות היצירה. היצירה רק מועברת באמצעות תווך שונה;
    • משתמשי נאפסטר עושים שימוש מסחרי ביצירות מוגנות על-ידי העתקה חוזרת ונשנית שלהן, במטרה לחסוך את מחיר רכישתם;
    • הגנת זכויות יוצרים תוענק ביתר שאת לעבודות שהן יצירתיות באופיין, כדוגמת הקלטות-הקול והשירים המועתקים באמצעות המערכת. שיקול זה עומד כנגד מתן הגנה של שימוש הוגן להעתקתן;
    • העתקתה של יצירה שלמה פועלת כנגד ההכרה בשימוש הוגן, ומשתמשי נאפסטר מעתיקים ומפיצים יצירות מוסיקליות בשלמותן;
    • שימוש הוגן מוגבל להעתקה שאינה פוגעת בערכה המסחרי (merchantability) של היצירה המועתקת. נאפסטר, לעומת זאת, פוגעת בערכן המסחרי של יצירות בשתי דרכים: היא מקטינה את מכירות התקליטורים בקרב תלמידי קולג' בארצות-הברית ומערימה מכשולים בדרכן של התובעות לשוק ההפצה הדיגיטלית של מוסיקה. העובדה, שקבצים מוסיקליים מוצעים בחינם במערכת של נאפסטר, פוגעת בהכרח בנסיונותיהם של בעלי זכויות היוצרים לדרוש תשלום עבור הורדת אותם קבצים;
    • גם אם משתמשים מורידים קבצים למחשביהם לשם קבלת ההחלטה אילו תקליטים לרכוש, מהווה הדבר שימוש מסחרי אסור ביצירה, אפילו אם אותם משתמשים רוכשים בפועל את התקליטים שבהן היא מוטבעת: ככל שהמשתמשים מורידים יותר מוסיקה, כך קטנה הסבירות שירכשו את התקליטים. אפילו שוק התקליטורים לא נפגע, לנאפסטר השפעה שלילית על פיתוחו של שוק ההפצה הדיגיטלית;
    • גם גידול במכירת יצירות מוגנות, הנגרם על-ידי שימוש מפר, אינו שולל מבעל זכויות היוצרים את הזכות למנוע שימוש מפר כזה. אפילו השפעה חיובית על השוק (במקרה דנן, שוק התקליטורים) אינה שוללת מבעל זכויות היוצרים את הזכות לפתח שווקים אלטרנטיביים (במקרה דנן, הפצה דיגיטלית של מוסיקה);
    • הואיל והקבצים מופצים ברבים, לא תחול על הפצתם ההגנה של שימוש הוגן, הניתנת למי שמעביר קבצים שברשותו ממדיה אחת (לדוגמה מתקליטור) לאחרת (לדוגמה, למחשב). השימוש בנאפסטר שונה מהעתקתה של תוכנית טלוויזיה לקלטת-ידאו או מהעברתו של קובץ מוסיקה ממחשב המשתמש לנגן MP3 שברשותו, מפני שהוא כרוך בהפצת היצירה המועתקת ברבים.

ב. נאפסטר מסייעת בהפרת זכויות היוצרים שמבצעים משתמשיה:

    אחריות תורמת להפרת זכויות יוצרים.

  • "מי שביודעו על פעילות המפרה זכויות יוצרים, מפתה, גורם או תורם באופן מהותי להתנהגותו המפרה של אחר, יכול שיוחזק כמפר תורם". גדולים הסיכויים, שיוכח כי נאפסטר נושאת באחריות תורמת להפרת זכויות יוצרים: נאפסטר בהתנהגותה מעודדת ומסייעת ביודעין להפרת זכויות היוצרים של התובעים.
  • נאפסטר ידעה בפועל וכן היה עליה לדעת, כי משתמשיה מעבירים בינם לבין עצמם קבצים מוגנים של מוסיקה. ידיעה בפועל נלמדה מתוך - (1) מסמך שנכתב בידי אחד ממייסדי נאפסטר דיבר ב"צורך שלא לדעת את שמותיהם האמיתיים וכתובות האינטרנט של המשתמשים מפני שהם מחליפים מוסיקה פיראטית"; (2) התאחדות חברות התקליטים בארה"ב, RIAA, הודיעה לחברה על קיומם של 12,000 קבצים מפרים בשירותיה. ידיעה בכוח נלמדה מן העובדות שלהלן - (1) למנהלי נאפסטר היה ניסיון בתעשיית התקליטים; (2) הם אכפו זכויות של קנין רוחני בעבר; (3) הם הורידו קבצים מועתקים של מוסיקה באמצעות התוכנה, וכן (4) הם קידמו אתר הכולל תמונות-מסך של התוכנה (screenshots), שבהם תועדו קבצים מפרים.
  • [בעקבות הלכת סוני, Sony Corp. v. Universal City Studios, Inc., 464 U.S. 417, 449-50 (1984) t אשר קבעה, כי יצרנית קלטות-וידאו אינה אחראית להפרת זכויות יוצרים המתבצעת באמצעותן] אין די בעובדה שניתן להעביר קבצים מפרים באמצעות המערכת כדי להטיל על נאפסטר אחריות תורמת להפרות שמבצעים משתמשיה.
  • הערכאה דלמטה שגתה כאשר בחנה רק את השימוש בפועל במערכת להפרת זכויות יוצרים והתעלמה מיכולותיה לשמש לתכליות שאינן מפרות זכויות כאלה.
  • [בעקבות Religious Technology Center v. Netcom On-Line Communication Services, Inc] אם מפעיל מערכות מחשב לומד על קיומו חומר מפר מסוים, המאוחסן במערכותיו, ואינו נוקט צעדים כדי לסלק חומר כזה מהמערכת, הוא יודע על קיומה של הפרה ישירה ותורם לביצועה. בהעדרה של ידיעה ממשית לא ניתן להחזיקו כמפר רק מפני שמבנה המערכת מאפשר הפרה כזו.
  • על אף זאת, הראיות מלמדות, כי לנאפסטר היתה ידיעה בפועל - או שהיה עליה לדעת - על השימושים המפרים במערכת, שהיא יכולה היתה לחסום את המערכת בפני ספקים של חומר מפר וכי היא לא סלקה חומר כזה.
  • נאפסטר תורמת תרומה מהותית לפעילות המפרה. היא מספקת את המקום והאמצעים להפרה הישירה שמבצעים משתמשי המערכת.
  • אחריות שילוחית להפרת זכויות יוצרים.

  • אחריות שילוחית נוצרת במקום שלנתבע היתה הזכות והיכולת לפקח על הפעילות המפרה וכן היה לו אינטרס כספי ישיר בפעילות כזו.
  • לנאפסטר ענין כספי ישיר בפעילות המפרה. ענין כזה נוצר במקום שהימצאו של חומר, המפר זכויות יוצרים, מושך לקוחות לשירות. הכנסותיה העתידיות של נאפסטר נשענות על גידול בבסיס המשתמשים. ככל שאיכות וכמות המוסיקה המוצעת המערכת גדלה כך נרשמים לשירותי נאפסטר יותר ויותר משתמשים.
  • נאפסטר שומרת על השליטה בגישה למערכותיה. באתר האינטרנט שלה היא מצהירה, כי היא שומרת על הזכות לסרב להעניק שירות, ולסיים את חשבונותיהם של משתמשים מסוימים, לפי שיקול דעתה, ובכלל זה אם היא סבורה שהתנהגות המשתמש מפרה את הדין החל, או מכל סיבה אחרת.
  • עצימת עין מפני פעילות מפרה מקימה חבות משפטית. לנאפסטר היתה הזכות והיכולת לפקח על הגישה למערכותיה והיא לא עשתה כן.
  • זכותה של נאפסטר ויכולתה לפקח על הפעילות המפרה מוגבלת על-ידי הארכיטקטורה של מערכותיה: מחשבי נאפסטר אינם קוראים את תוכנם של קבצי מוסיקה, ששמותיהם נאגרו במערכת, אלא רק בודקים אם הם בפורמט MP3. עם זאת, שמות הקבצים, האגורים במחשבי-נאפסטר, נמצאים ברשותה של החברה והיא יכולה לפקח עליהם. אף כי השמות ניתנו על ידי משתמשים ואפשר שאינם תורמים לגמרי את החומר המוגן, הם צריכים להיות בעלי דמיון סביר ליצירות שבקבצים שאם לא כן אף משתמש לא יוכל לאתרם. לנאפסטר, למשתמשיה ולחברות התקליטים התובעות גישה שווה לחומר זה.
  • חוק הקלטות הקול הביתיות האמריקני (Audio Home Recording Act of 1992, 17 U.S.C. § 1008) אינו חל על הורדת קבצי MP3 לכונן קשיח במחשב, ולפיכך נאפסטר אינה יכולה לחסות תחת הגנותיו.
  • תחולתן על נאפסטר של ההגנות הקבועות ב- Digital Millennium Copyright Act, 17 U.S.C. § 512 תידון בהרחבה בעת בירור המשפט לגופו.
  • כל נזק שייגרם לנאפסטר על-ידי צו מניעה זמני אינו שקול כנגד ההוכחה הסטטיסטית בדבר הורדה מאסיבית, בלתי-מורשית, של עד 10,000 קבצים בשניה בהרשאתה של הנתבעת. אם לא יינתן צו מניעה, מספרים אלה ישגשגו כפטריות אחר הגשם, בשעה שמשתמשי נאפסטר, ומשתמשים חדשים הנמשכים על-ידי הפרסום, יצטופפו להשיג ככל היותר מוסיקה בחינם לפני בירורו של המשפט.
  • נדחתה טענת נאפסטר, כי חברות התקליטים ויתרו על זכויותיהן, כאשר תרמו לתפוצתה של מוסיקה דיגיטלית באינטרנט: חברות התקליטים חיפשו רק שותפים לתוכניותיהן המסחריות בתחום הורדת הקבצים ופיתוח נגני-מוסיקה לקבצים שתכננו למכור דרך האינטרנט.
  • נדחתה טענת נאפסטר, כי התובעות הקנו לה רשיון משתמע, מפני שעודדו הפצת קבצי MP3 באמצעות האינטרנט. רשיון משתמע מתקיים בנסיבות מצומצמות, שבהן אדם יוצר יצירה לפי הזמנת אחר ומוסר לו את היצירה. בניגוד לכך, בנסיבות המקרה דנן הודיעה התאחדות חברות התקליטים בארה"ב במפורש, כי היא מתנגדת להפצת יצירותיהן של חברות התקליטים באמצעות המערכת.
  • נדחתה טענת נאפסטר, כי חברות התקליטים משתמשות לרעה בזכויות היוצרים שלהן.
  • צו מניעה נגד פעילותה של נאפסטר אינו רק מוצדק אלא גם נחוץ. עם זאת, היקפו של הצו נשוא הערעור טעון תיקונים לנוכח החלטה זו. צו המניעה המקורי רחב יתר על המידה מפני שהוא מטיל על נאפסטר את כל הנטל להבטיח ששום העתקתה, הורדה, טעינה אל, העברה או הפצה של יצירות התובעים תבוצע באמצעות המערכת. חלף זאת, הנטל חל על התובעים להודיע לנאפסטר על קיומם של קבצים מפרים קודם שתהיה על נאפסטר החובה לנקוט צעדים כנגדם. בד בבד, על נאפסטר מוטלת האחריות לפקח על המערכת, בכפוף למגבלותיה.