העידן הדיגיטלי והגידול בתפוצתן של רשתות מחשב מקוונות, בעיקר האינטרנט, מציבים אתגרים חדשים בפני דיני זכויות היוצרים: יוצרים ובעלי זכויות יוצרים מודאגים מהאפשרות להגן על קניינם באינטרנט. אחת לאחת מתחילות מדינות המערב להתאים את דיניהן למתחייב מהמדיה החדשה: ראשונה היתה גרמניה, בשנת 1997; אחריה באה ארצות-הברית שחוקקה את ה- Millennium Copyright Act Digital ) DMCA, משפט באינטרנט מיום 5.12.98) באוקטובר 1998. כעת עומדת גם אוסטרליה להתאים את דיני זכויות היוצרים שלה להתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות.
בתיקון מקיף לחוק האוסטרלי משנת 1968 מציגה הממשלה האוסטרלית כמה חידושים בעלי-ענין בדין. חידושים אלה עולים בקנה אחד עם האמנות של הארגון העולמי לקנין רוחני (http://www.WIPO.org - WIPO) משנת 1996 בדבר ההגנה על זכויות יוצרים (WCT) ותקליטים (WPPT). בהתחשב בעובדה שבישראל שוקדים בשנים האחרונות על רפורמה בדינים אלה, יש חשיבות למסקנותיהן ונסיונן של מדינות אחרות המתחבטות בבעיות זהות. אלה, איפוא, כמה מעיקריו של התיקון המוצע בחוק האוסטרלי:
הוכרה זכות חדשה בידי בעל היצירה, היא זכות המסירה לציבור (תרגום, לא מוצלח יש להודות, ל- communication to the public במקור האנגלי). זכות זו מיועדת לחול על יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות, עבודה אמנותית, הקלטות קול, סרטים ושידורים. היא מחליפה ומרחיבה את הזכות לשידור, שחלה על-פי לשונה בדין האוסטרלי על שידורים אלחוטיים בלבד. הזכות של מסירה לציבור מקנה לבעלי זכויות היוצרים הגנה מפני העתקת קובץ והצבתו על-גבי מחשב-שרת באינטרנט.
בתהליך העיון במאגרי מידע מקוונים נוצרים באורח אוטומטי עותקים מן היצירה שבה צופים במחשבי-המשתמשים או ספקי הגישה לאינטרנט. עותקים אלה נמחקים מאליהם לאחר שהמטמון במחשב (Cache) מתמלא בקבצים חדשים יותר. ממשלת אוסטרליה החליטה כי יצירת עותקים זמניים מסוג זה, בעת תהליך טכני, לא תחשב העתקה אסורה, המפרה את זכויות בעלי היצירות.
אכיפת זכויות יוצרים בסביבה הדיגיטלית מסבה דאגה חמורה לבעלי זכויות היוצרים. למעשה, לא כרוכה עלות כלשהי ביצירת עותק מפר מיצירה והפצתו, לדוגמה, באמצעות אתר אינטרנט שכל אחד מתושבי כדור-הארץ יכול לגשת אליו באמצעות מחשב ומודם. בהתחשב בכך ממליצה ממשלת אוסטרליה לכלול בחוק החדש שני אמצעי אכיפה חדשים: האיסור לייצר, למכור, להשאיל ואף להציג באופן מסחרי אמצעים המיועדים לפצח הגנות דיגיטליות של קבצים (איסור זהה נקבע ב- DMCA). אמצעי שני נועד להגן על מידע אלקטרוני בדבר זכויות יוצרים ותנאי שימוש ביצירה. מידע זה מצורף לעתים תכופות ליצירות דיגיטליות (תוכנות, לדוגמה). החוק המוצע כולל סנקציות עונשיות כנגד מי שמתערב או מבצע שינוי במידע זה.
בדברי הסבר שפרסמה להצעת החוק מצהירה הממשלה האוסטרלית, כי היא מכירה בתפקיד החשוב של ספקי תקשורת (Communication Carriers) לפעולתה התקינה של כלכלת המידע. כדי לעודד את המשך ההשקעות בעסקים מקוונים חיוניים מסוג זה, מבקש החוק המוצע ליצור מסגרת משפטית מוגדרת לעבודתם, שתאפשר להם ודאות בדבר חבויותיהם כלפי בעלי זכויות יוצרים והצעדים שעליהם לנקוט כדי להמנע מפגיעה בזכויות אלה. לפיכך מבהיר החוק ומגביל את חבותם של ספקי גישה לאינטרנט - הן במקרים של הפרות ישירות של זכויות יוצרים (כאשר הם עצמם מבצעים מעשה שהזכות הבלעדית לעשותו שמורה לבעל זכויות היוצרים) והפרות עקיפות (כאשר הם נחשבים כמי שהתירו לאחד ממנויי השירות לבצע הפרה).
בהתאם לכך, אם ספק התקשורת אינו קובע את תוכנו של החומר המפר - לא ייחשב אחראי ישיר להפרה של זכויות יוצרים. החוק מוסיף וקובע רשימה של אמות-מידה שיסייעו לקבוע אם יש לראות בספק התקשורת כמי שהתיר ביצוע פעולה מפרה. עיקרן: האם יכול הספק למנוע את המעשה המפר, טיב היחסים בין המפר לספק, האם הספק נקט צעדים סבירים לסכל מראש או למנוע את ההפרה. ההצעה מעירה כי לספקי הגישה לאינטרנט יש שליטה מעטה בלבד על חומר, שאינו מוחזק אצלם, ושליטה רבה יותר על חומר מפר, שהם מארחים במחשביהם.
יצויין כי בענין זה מזמינים דברי ההסבר לחוק במפורש תגובות והתייחסויות. ניכר בעליל שהממשלה האוסטרלית מודעת לרגישות ולמתח הטבעי בין ספקי גישה לאינטרנט לבין בעלי זכויות יוצרים, והיא שואפת להסדר מאוזן ככל הניתן.
החוק האוסטרלי המוצע ודברי ההסבר לו נמצאים באתר האינטרנט של ה- Technology and the Arts Australian Federal Department of Communications, Information בכתובת http://www.dca.gov.au.