Digital Millennium Copyright Act (חלק שני)

אולי יעניין אותך גם

חלקו השני של ה- Digital Millennium Copyright Act האמריקני, נושא את הכותרת Online Copyright Infringement Liability Limitation Act. הוא דן באחד הנושאים הטעונים בעולם המקוון: הסדרת אחריותם של ספקי הגישה לאינטרנט (Internet Service Providers) להפרת זכויות יוצרים ברשת ("משפט באינטרנט" מהמועדים 11, 18 ו- 25 בדצמבר 97').

מתח בלתי-נמנע טבוע ביחסים שבין בעלי זכויות היוצרים לספקי הגישה לאינטרנט: בעלי הזכויות חוששים לקנינם הרוחני בעולם המקוון, שבו הוא ניתן להעתקה, מניפולציה והפצה המונית בקלות יתרה. הם מצביעים על ספקי הגישה כמי שמרוויחים בעקיפין מהפגיעה בזכויותיהם. לדבריהם, גם אם הספקים אינם מעודדים פגיעה בקנין הרוחני, הם זוכים להכנסה ממשתמשי האינטרנט, המחפשים, בין השאר, אחר יצירות מועתקות.

יתרה מזאת, חלק מן היצירות המוגנות המצויות ברשת מועתקות באופן אוטומטי למחשבי ספק הגישה, כחלק מהתהליכים הטכניים של שימוש ברשת. בפרט מוכרת טכניקה הידועה בשם PROXY. במסגרתה, כל הקבצים שאליהם ניגשים משתמשי האינטרנט באמצעות ספק נתון, נאגרים גם במחשב-שרת המצוי ברשות הספק, כך שאם יבקש משתמש אחר להגיע אליהם, יקבלם בקלות ישירות מן הספק, מבלי ליצור עומס בנתיבי המידע, המוליכים אל שידרת האינטרנט.

ה- Digital Millennium Copyright Act מבקש לאזן בין זכויות הקנין הרוחני של היוצרים לחבותם של ספקי הגישה. בסעיף 512 לו הוא מתמודד חזיתית עם שורה של סוגיות בעיתיות: חבות אפשרית הנובעת מאחסון חולף של חומר מפר בעת העברתו אל המשתמש; חבות של ספק הנובעת מאחסנה זמנית של יצירות מפרות בעת תהליכים טכניים כדוגמת PROXY; חבות אפשרית שמקורה באחסנת אתרים מפרים וחבות שמקורה בקישור לאתרים מפרים.

החוק מורה (סעיף (a)512), כי ספק גישה לא ישא באחריות להפרת זכויות יוצרים הנובעת משידור, ניתוב או אספקת חיבור לחומר המפר זכויות יוצרים. כן נקבע כי הספק לא יהיה אחראי להפרת זכויות שהיא תוצאת אחסון חולף (פעולה המתבצעת בעת גלישה רגילה) או זמני של החומר המפר במערכותיו (פעולה המתרחשת בעת שימוש ב- Proxy). הפטורים הללו כפופים לקיום תנאים המנויים בחוק, ואשר נועדו בעיקרם להבטיח, כי העברת או אגירת החומר המפר מבצעת באמצות תהליך טכני- אוטומטי, זמני, בלתי-מכוון על-ידי הספק וכי אין זה הספק עצמו שמפיץ חומר זה. פועל יוצא מסייג אחרון זה הוא שאין הספק פטור כמובן מהפרות זכויות יוצרים שהוא עצמו מבצע, רק בשל התהליכים הטכניים המיושמים במערכותיו.

החוק מונה במדוקדק את התנאים לפטור ועוסק בהבטים טכניים, כדוגמת מה התנאים שחלים על הספק במקום שהוא אוגר חומר שהגישה אליו טעונה תשלום או מוגנת סיסמה. חקיקה כה מפורטת עלולה להיות טעונת-שינוי עם התקדמות הטכנולוגיה. הואיל והטכנולוגיה משתנה במהירות הבזק באינטרנט, קצב השינוי בדין עלול להיות מהיר מהרצוי: החוק שואף, כידוע, ליציבות. עם זאת, תהליכי החקיקה בקונגרס האמריקנים הוכיחו, בעצם קבלת ה- Digital Millennium Copyright Act כי הם מהירים מאלה של אומות אחרות. יש להניח שהמחוקק האמריקני חש בטחון שיעלה בידיו להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים הצפויים, או שניסח כללים רחבים דים כדי לשרוד זמן ארוך.

החוק מוסיף ופוטר (בסעיף (c)512) את ספקי הגישה מאחריות גם במקרה שהחומר המפר מאוחסן דרך קבע במחשביהם (לדוגמה, באתר של צד שלישי שהם מחזיקים) ? וזאת בהתקיים התנאים הבאים: אם אין לספק ידיעה ממשית שהחומר מפר זכויות; אם הוא אינו מודע לעובדת או נסיבות שמהן ניתן להסיק בבירור על קיומה של הפרה כזאת (דהיינו, אינו עוצם עיניים); אם הוא פועל מידית להסיר ולמנוע גישה אל החומר המפר כאשר מתבררות לו העובדות דלעיל; אם הוא אינו מפיק טובת הנאה כספית במישרין מן הפעילות המפרה, במידה שהיא מצויה בשליטתו ועם קבלת ידיעה אודות חומר מפר פועל במהירות לסלקו ולמנוע גישה אליו.

פטורים אלה יחולו רק אם ספק הגישה מינה שלוח, שתפקידו לקבל מידע והודעות בדבר הפרות נטענות של זכויות יוצרים. ה- Digital Millennium Copyright Act קובע כיצד יש למסור לספק הודעה כזאת, ומאפשר לבעל הזכויות לפנות אל הספק גם באמצעים אלקטרוניים, ובלבד שההודעה תישא חתימה דיגיטלית. זוהי מן הפעמים הראשונות, אם לא הראשונה ממש, שחוק פדראלי (להבדיל מחוק מדיניתי) מאזכר חתימות אלה ("משפט באינטרנט" מ- 4 ו- 16 במאי 97').

החוק מורה בסעיף (d)512), כי קישור לאתרים הכוללים חומר שמפר זכויות יוצרים או פעילות מפרה - לרבות באמצעות מנועי חיפוש, ספריות וקישוריות (Links) - אינה מקימה חבות לספק, בתנאים דומים לאלה המנויים ביחס לאחסון חומר מפר. בכך הוא נותן מענה לאחת השאלות הטעונות בעולם המקוון ("משפט באינטרנט" מ- 7 ו- 14 באוקטובר השנה). עוד הוא קובע הגבלות על אחריותם של ספקי גישה שהם מוסדות חינוכיים ללא כוונת רווח וכולל הוראות רבות אחרות שתקצר היריעה מלפרטן. ובעוד החלק בחוק הנוגע להסרת ההגנה מיצירות דיגיטליות יכנס לתוקפו בעוד שנתיים בלבד ("משפט באינטרנט" מן השבוע שעבר), החלק שענינו חבות ספקי גישה הוא בעל תוקף מידי.