Digital Millennium Copyright Act (חלק ראשון)

בסוף אוקטובר השנה חתם נשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון, על ה- H.R. 2881) Digital Millennium Copyright Act ), המיועד להתאים את דיני זכויות היוצרים לעידן הדיגיטלי. לצד החקיקה הגרמנית החדשה, זהו אחד הנסיונות מרחיקי הלכת לתקן את דיני זכויות היוצרים, כדי למצוא פתרון לבעיות שמציב העידן הממוחשב בפני יוצרים ומו"לים: הקלות הבלתי- נסבלת שבה ניתן להעתיק יצירות דיגיטליות, לשנותן במידת הצורך ולהפיצן לכל רחבי העולם. כל יצירה שיש לה ביטוי דיגיטלי - תמונות וקבצים גרפיים, מוסיקה, ספרים, מאמרים, שרטוטים, תווים, שידורי רדיו, סרטי וידאו וכמובן תוכנות מחשב - ניתנת באופן זה להעתקה ולשיווק מהירים, קלים ובלתי-מורשים.

מפתחי תוכנות המחשב הבינו ראשונים, כי הפצה דרך רשתות מחשבים גלובליות אינה צופנת בחובה רק סכנה למוצר ? אלא גם שווקים חדשים וחשיפה כמעט בלתי מוגבלת. הקונספט של תוכנות שתופיות (shareware), שלפיו מחולקת התוכנה לכל דורש ולאחר תקופת נסיון הוא מתבקש לשלם עבורה אם החליט להשתמש בה, הולם הפצה גלובלית מעין זו (על הולדת התפיסה ראו באתר האינטרנט The Father of Shareware בכתובת http://www.halcyon.com/knopf/jim). הגנות דיגיטליות מונעות מן המשתמש להוסיף ולהפעיל את התוכנה אם לא שילם לבעליה וקיבל בתמורה קוד סודי בתוך פרק זמן מסוים. חברות תוכנה מיישמות עקרונות דומים גם לקבצים מוסקיליים ואחרים, כאשר הן מפתחות "חותמות מים" דיגיטליות המונעות את העתקת המוצר (לדוגמה: http://www.a2bmusic.com).

באינטרנט נמצאים לא מעט אתרים הכוללים אמצעים לפיצוח הגנות אלה. ה- Digital Millennium Copyright Act נועד, בין השאר, לתת מענה לניטרולן. אשר על כן הוא אוסר בסעיף 1201 להסיר את האמצעים המאפשרים בקרה על הגישה ליצירות המוגנות על פי דיני זכויות יוצרים (a measure effectively controls access to a technological work). איסור זה יכנס לתוקפו בעוד שנתיים.

החוק מוסיף ואוסר על כל אדם לייצר, לייבא, להציע לציבור, לספק או להעביר אמצעים, מוצרים ושירותים שמטרתם להערים על הגנות דיגיטליות, שיש להם ערך מסחרי שולי למעט לתכלית זאת, ושהם משווקים בידיעה שנועדו לכך. לענין זה הוגדרה הערמה על אמצעי ההגנה, כך ? לפענח יצירה מוגנת בהצפנה, או בדרך אחרת כלשהי למנוע, לעקוף, להסיר, לעצור את פעולתו, או לפגוע באמצעי טכנולוגי בלא הרשאת היצרן או בעל זכויות היוצרים.

עוד נאסרה ההפצה של אמצעים המיועדים לעקוף אמצעים טכנולוגיים המגינים על זכויותיהם של בעלי זכויות היוצרים. אמצעי כזה, מגדיר ה- Digital Millennium Copyright Act, הוא אמצעי שמונע או מגביל פעולה שזכאי לבצעה בעל זכויות היוצרים (לדוגמה: העתקה, הצגה לציבור וכיו"ב).

ה- Digital Millennium Copyright Act הוא חוק ארוך ומפורט (לנוסח המלא: http://thomas.loc.gov). בין יתר הוראותיו:

  • קביעת חריגים לאיסורים: החוק מונע שורה של מוסדות שלא יחול עליהם (ספריות שלא למטרות רווח וכו') וכן מתיר ביצוען של הפעולות האסורות בו לשם בדיקת פגמים ונקודות חולשה באמצעי הצפנה המגינים על יצירות דיגיטליות. איסור על פרסום מידע כוזב בדבר זהותם של בעלי זכויות יוצרים.


  • הסמכת בתי המשפט להורות על תפיסת האמצעי המפר וכן להורות כי הנפגע יזכה בתשלום פיצויים הכוללים את נזקיו ואת רווחי המפר כאחת. קביעת פיצוי סטוטורי בסכום שלא יפחת מ-200$ ולא יעלה על 2,500$ לכל הפרה.


  • הפרת הוראות החוק היא עבירה פלילית שעונשה עד חמש שנות מאסר וקנס שסכומו עד חצי מיליון דולר!


  • ה- Digital Millennium Copyright Act מחזק את גישתם של אלה הסבורים, כי העידן הדיגיטלי מקנה הגנה חסרת תקדים בהיקפה לבעלי זכויות היוצרים (ראה, לדוגמה, בדו"ח על היערכות ישראל לקראת עדין המידע - הפרק המשפטי): עד עתה אפשר להם הדין למנוע העתקה של יצירותיהם. מעתה מקנה להם הטכנולוגיה שליטה על עצם הגישה והשימוש ביצירה. לענין זה מצהיר החוק כי הקונגרס סבור שפיתוח אמצעי הגנה מסוג זה הוא בעל תפקיד מכריע בהגנה על האינטרסים של בעלי זכויות היוצרים ומשתמשים כדין ביצירות דיגיטליות, שכן הוא מאפשר בעת ובעונה אחת שימוש חוקי ביצירות והגנה על הקניין הגלום בהן. בהתאם לכך, מצהיר החוק, פיתוח זריז של אמצעי הגנה כאלה על ידי הסקטור הפרטי הוא בעל תפקיד מפתח במימוש היתרונות המלאים של הפצת יצירות מוגנות ברשתות מקוונות.