זכויות יוצרים ו-HTML (חלק שני)

אולי יעניין אותך גם

בקונגרס האמריקני הולכים ונשלמת חקיקתו של תיקון לחוק זכויות יוצרים, המיועד להתאים את הדין לעידן הדיגיטלי המקוון (על כך, באחד המדורים הקרובים). בשעה שכך, מוסיף הממשק הגרפי של האינטרנט, הידוע כ- Wide Web World ? או, בקיצור, WWW ? לעורר שאלות בלתי-פתורות בדבר היחס בינו לבין הדינים המסורתיים של זכויות יוצרים. שתי התביעות הבאות מדגימות זאת:

האם קישור לאתר אינטרנט, הכולל יצירה שהועתקה שלא כדין, יכול להחשב כשלעצמו כמעשה המפר זכויות יוצרים? זוהי השאלה שהתעוררה בתביעה שהגיש גארי ברנסטיין, צלם נודע מהוליווד, נגד שני אתרי אינטרנט. הנסיבות בתביעתו היו עוד קיצוניות מאלה המתוארת בשאלה: ברנסטיין תבע את . J.C. Penny Inc מפני שאתר האינטרנט שלה קישר לאתר אחר - Internet Movie database בכתובת שאף הוא נתבע - וזה מצדו קישר לאתר שלישי בשבדיה שם נמצאו תמונות של שחקנית הקולנוע אליזבת טיילור, שברנסטיין צילם, בלא שנתקבלה רשותו להעתיקן.

ב- 21 בספטמבר פטר בית המשפט מן התביעה את אחת הנתבעות. אותה נתבעת טענה כי אין לתביעה ביסוס בחוק וכי היא תיטול את נשמתה של האינטרנט כמדיום של תקשורת. בעקבוטת זאת הסיר ברנסטיין את תביעתו. השאלה המרתקת שעורר לא הגיעה איפוא לכדי הכרעה של ממש.

יצוין כי סוגיית הפרת זכויות יוצרים על ידי קישור לאתר המבצע בעצמו הפרה, מורכבת יותר על-פי החוק האמריקני, המכיר בהפרה תורמת, מזו שבחוק הישראלי. זו דורשת כי לצד הנתבע תהיה ידיעה כלשהי על המעשה המפר, וכי למרות ידיעה זו הוא נקט צעדים המסייעים להפרה.

הבט אחד בתביעת ברנסטיין היה מטריד במיוחד: הוא טען כי הגולש התמים אשם גם הוא בהפרת זכויות יוצרים כאשר הוא צופה בתמונה המועתקת, מפני שלצורך הצפיה נוצר העתק מן התמונה במחשבו, וכשהמקור הועתק שלא כדין, כך גם העתקתו אצל המשתמש הסופי. על כך השיבו הנתבעות כי למשתמש הסופי נתונה ההגנה של "שימוש הוגן". גם בסוגיה רבת חשיבות זאת אין עדין הכרעה ולמותר לציין כי יכולה להיות לה השלכה מהותית על השימוש באינטרנט.

ניתן להעריך כי החבות בשל קישור לאתרי אינטרנט אחרים עוד תגיע בעתיד לבירור משפטי ? ולאו דווקא בהקשר של הפרת זכויות יוצרים. הקישור מעורר קושיות חדשניות: האם, לדוגמה, ניתן להטיל על האתר המקשר אחריות לנכונות או לשלמות המידע באתרים המקושרים? כל החלטה לא שקולה עלולה להמיט אסון על תפקידה חסר התקדים של הרשת בהפצה הגלובלית של מידע.

לוס אנג'לס טיימס והוושינגטון פוסט הגישו ב- 29 בספטמבר תביעה הדורשת ממפעילי אתר אינטרנט המיועד לדיון בענייני חדשות, The Free Republic לחדול מפרסום מאמרים שלהם. זכות הקניין וחופש הביטוי שוב מתנגשים בעולם המקוון, מדווח הניו-יורק טיימס במדורו המצוין המוקדש לסייברספייס.

ה- Free Republic הוא פורום דיונים בעל גישה שמרנית מובהקת. את האתר מפעיל מאז שנת 96' ג'ימס רובינסון, מנהל לשעבר בחברת תוכנה, המרותק לכסא גלגלים בגלל טרשת נפוצה. באתר מבקרים מידי יום 50,000 איש והוא מעודד את מבקריו להעתיק מאמרים וכתבות שהתפרסמו ב- Web, כדי שהמבקרים באתר יוכלו ליטול חלק בדיונים אודותיהם. בא כוח התובעות מעריך שקיימים עשרות מאמרים כאלה.

לדברי התביעה, תוצאת הפרסום הבלתי מורשה היא נזק כספי לעיתונים: אתריהם מתבססים על פרסומות ומחירי הפרסומות נקבעים בהתאם לחשיפתן לגולשים. ככל שהגולשים יעדיפו את הפרסום ב- Free Republic וימעטו לבקר באתרי העיתונים, תפחת הכנסתם מפרסומות.

ככל הידוע, הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה. עם זאת, פרקליטם אמר לניו- יורק טיימס שההעתקה מותרת על-פי דוקטרינת השימוש ההוגן (Fair Use) המתירה בתנאים ובנסיבות מסוימים ביצוען של פעולות שהזכות לעשותן שמורה לבעל זכויות היוצרים ? כדוגמת, שימוש לא-מסחרי לצורך ביקורת. לדבריו, ה- Free Republic חוסה לבטח תחת המטריה של שימוש הוגן, מפני שאינו מיועד לתכלית מסחרית, הפרסומות המופיעות בו אינן עולות בכסף, ותכליתו לעודד ויכוח והבעת דיעה חופשיים.

לפני כשנה ומחצה היו הלוס אנג'לס טיימס והוושינגטון פוסט בין ענקי התקשורת שתבעו את טוטל-ניוז מפני שקישרה לאתריהם מבעד למסגרת (Frame). כאז כן עתה, הם מוצאים עצמם מאוימים באינטרנט על ידי גורם קטן וחסר כוח של ממש בעולם הפיסי.