ועדת האתיקה נגד אתרי אינטרנט של עורכי-דין

אולי יעניין אותך גם

אתרים של עורכי דין בישראל מצויים בעימות עם האיסור החל על עורכי דין לעשות לעצמם פרסומת, כאמור בסעיף 55 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961. סעיפים 6 - 8 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 קבעו חריגים לאיסור, שלפיהם רשאי עו"ד לציין אודות עצמו פרטים יבשים אחדים כגון תוארו האקדמי, עובדת היותו מוסמך לעריכת-דין במדינה אחרת, ארבעה תחומי עיסוק של משרדו מתוך רשימת תחומים מוגדרת ועוד.

בפרטים המותרים לפרסום אין די כדי לשרטט פרופיל של משרד לעריכת דין. די להתבונן באתר אינטרנט של משרד אמריקני לעריכת דין, כדי להבין עד כמה קשה המגבלה (לדוגמה: www.haledorr.com). הגולש לאתרים אלה יכול למצוא הכל אודות המשרד - שמות עורכי הדין והתמחויותיהם תקנון השירות ללקוח, תעריפי שכר הטרחה, התיקים הידועים שבהם הופיע המשרד, הזהות האתנית והמינית של עורכי הדין (תוך הבחנה בין שותפים לשכירים), מדיניות הגיוס של עורכי דין צעירים וכו'.

מאות עורכי דין רשומים

בישראל מצויים כשלושים אתרים ודפי בית של עורכי דין (הרשימה מצויה ב- www.law.co.il/findat.htm). בניגוד למקובל להניח, אין המדובר במספר גדול מזה. עוד מאות עורכי דין רשומים במסדי נתונים, הניתנים לגישה דרך הרשת, כדוגמת מארטינדייל-האבל (www.wld.com) West Directory ,(www.martindale.com), וכמה עשרות עורכי דין שריינו לעצמם שמות מתחם (Domain Names) אבל עדין לא פתחו אתרים ממש.

ועדת האתיקה הארצית וועדת האתיקה של מחוז תל-אביב, חיוו בעבר את דעתם שמותר לו לעורך-דין לפרסם באינטרנט את מה שמותר לו לפרסם בעולם הפיסי, זאת ולא יותר. לפני כחודשיים מינתה ועדת האתיקה הארצית צוות בן שלושה חברים - עורכי הדין ישעיהו אתגר, יואלה הר-שפי וע. בן יעקב - שתכליתו היתה לבדוק את אתרי עורכי הדין ולהמליץ בפני הוועדה כיצד לנהוג בהם. ביום רביעי בשבוע שעבר, 9 בספטמבר, גיבש הצוות את מסקנותיו ועיקריהן מתפרסם כאן לראשונה.

העיצוב כפוף לכללי הלשכה

זוהי תמצית ההמלצות:

  1. אתר של עורכי דין באינטרנט מהווה פרסום לכל דבר וענין, הנופל לגדר האיסור החל על עורכי דין לעשות לעצמם פרסומת כעוסקים במקצוע של עריכת הדין.


  2. לשכת עורכי הדין תקים אתר, ובו ייוחד דף לכל עורך דין. עורך הדין יוכל למלא בדף את פרטיו, בהתאם לכללי הלשכה. דף-הבית יהיה כפוף לביקורתה של הלשכה, ויוכנס לאתר האינטרנט שלה ויעודכן מעת לעת רק באמצעותה.


  3. גם עיצובו של הדף יוסדר בכללים שתקבע הלשכה.


  4. לא ינקטו צעדים משמעתיים נגד בעלי אתרים קיימים, שיבטלו את אתריהם בתוך 90 יום מפתיחת אתר הלשכה.

המלצות הצוות מתעלמות מהצעת חוק חופש העיסוק (תיקוני חקיקה) (הגבלות על פרסומת), התשנ"ז - 1997. ההצעה מקלה עם עורכי הדין באוסרה רק עריכת "פרסומת לעיסוקו (של עורך הדין) שיש בה כדי להטעות או שיש בה משום זילות המקצוע".

התעלמות מעקרון חופש העיסוק

בעוד שניתן להבין התעלמות מהצעות לשינוי חקיקה עתידיים, פחות מובנת ההתעלמות מן התפיסה הגורסת שחוק יסוד: חופש העיסוק מחייב שינוי בסייגי הפרסומת החלים על עורכי הדין. לפחות שתי עתירות לבג"צ תלויות ועומדות בענין זה (עתירותיהם של עו"ד חיים שטנגר והעיתונאי יואב יצחק). המלצות הצוות עומדות בסתירה למגמה בחוק היסוד ובהצעת החוק, והן משקפות גישה שמרנית שתקפותה שנויה במחלוקת לנוכח שינויי החקיקה.

מינויו של הצוות נובע מגישה מוטעית, שלפיה יש להחיל על האינטרנט הסדרים שונים מאלה של העולם הפיסי. זוהי טעות רווחת דווקא אצל תומכי הרשת. אלה מבקשים להפלות אותה לטובה. אין להתפלא שלנוכח הגישה המתייחסת אל האינטרנט בכל דבר ועניין כאל מדיה הטעונה הסדרים חריגים, קם מי שמבקש להפלותה לרעה.

הפליה לרעה של האינטרנט

נקודת המוצא של המלצות הצוות היא סבירה - פרסום באינטרנט, ככל פרסום, כפוף להוראות החוק. מכאן ואילך סוטה הצוות מנתיבו וממליץ להחיל על פרסום ברשת כללים חמורים מאלה החלים על עורכי דין בדרך-כלל: כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 קובעים כי עורך-דין רשאי לפרסם פרטים מסוימים על עצמו בספרי מען, מדריכי טלפון, מדריכים מקצועיים מסווגים וספרים מסוג "מי ומי", בין בארץ ובין בחוץ לארץ. הכללים אינם מגבילים, איפוא, את עורך הדין לפרסומים היוצאים לאור מטעם לשכת עורכי הדין בלבד. מה שאין כן המלצות הצוות. אלה מחייבות את עורך הדין לפרסם את הפרטים המותרים אך ורק באתר של לשכת עורכי הדין ועל-פי כללי העיצוב שתקבע. אם תתקבלנה, לא יוכל עורך- דין לפרסם את הפרטים המותרים, ואפילו אותם בלבד, באתר אינטרנט אחר או על- פי עיצוב שישא חן בעיניו. נראה כי הסיבה לכך היא הרצון לפקח על הפרסומים. הצוות לא נתן דעתו על כך, שניטור בעולם הווירטואלי מתבצע בקלות באמצעות תוכנות מתאימות הסורקות את הרשת ("רובוטים").

אתר אינטרנט = משרד?

אין זו הבעיה היחידה בהמלצות הצוות:

הן אינן מבחינות בין אתרי עורכי דין, הכוללים מידע משפטי ומיועדים לאפשר גישה למידע גם למי שאין לו ספריה משפטית ענפה לבין אתרים הכוללים אך ורק פרסומת אסורה לעורכי הדין. לפי לשונן של ההמלצות אלא גם אלה אסורים, בהיותם אתרים של עורכי דין.

הן אינן עוסקות בשאלה מה דינם של מאות המשרדים לעריכת דין, המפרסמים עצמם במדריכים מקוונים, כדוגמת מרטינדייל-האבל (www.martindale.com) או www.wld.com) West Directory). לכאורה, ההמלצות לא אוסרות את המשך הפרסום מפני שאינו נעשה במסגרת אתר של עורך-הדין, למרות שבמרטינדייל-האבל, לדוגמה, נכללים במובהק פרטים אסורים.

בעוד שבפרסומת במדיה המסורתית (עיתונים, רדיו, טלוויזיה) נתקל אדם בעל כורחו, כשהוא מדפדף בעיתון או צופה בתוכנית, באינטרנט צריך הגולש לרצות להגיע למקום מסוים כדי לצפות במידע שבו. הוא נדרש לפעולה אקטיבית (הקלקה על קישורית, Link) כדי להגיע אל האתר. בנסיבות אלה, גורס עו"ד עדי קידנר מירושלים בחוות דעת שהמציא לוועדת האתיקה זה מכבר, משול הביקור באתר לביקור במשרדו של עורך הדין. כשם שרשאי עו"ד למסור למתעניין בשירותיו פרטים אודות הכשרתו המקצועית, נסיונו, תחומי עיסוקו וכיו"ב, כן הוא רשאי לפרסם פרטים אלה באתר האינטרנט של משרדו. הצוות לא ניסה להתמודד כלל עם הבחנה זאת.