צו הצופן החדש

אולי יעניין אותך גם

בדין הישראלי, ציוד הצפנה נחשב עד כה ציוד לחימה לכל דבר. כך קובעת אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד לחימה וידע בטחוני), התשמ"ז - 1986. אכרזה זו מצטרפת לצו הפיקוח על הייצוא (ציוד לחימה וידע צבאי), תשל"ז - 1977, אשר גם לפיו "אמצעי הצפנה" מהווים ציוד לחימה שייצואו אסור בלא היתר מתאים.

ככזה, ציוד ההצפנה הינו מוצר בר פיקוח כמשמעות הדבר בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957, ולפיכך הוא כפוף לאיסורים, ההגבלות, הפיקוח והביקורת החלים עליו מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), תשל"ד - 1974. צו גורף זה, הידוע בכינויו "צו הצופן", אסר על עיסוק באמצעי הצפנה אלא על פי רשיון מאת המנהל ("מי ששר הביטחון מינהו להיות מנהל לענין צו זה"). המנהל דהיום הוא קצין במפקדת קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי, ומי שמטפל בפועל במתן ההיתרים והרשיונות מכוח הצו הוא נגד בכיר (!).

דינים אלה הם שריד לימים שבהם השימוש היחיד של ההצפנה היה שימוש צבאי מובהק. לא זה המצב בעידן האינטרנט: הצפנה היא תנאי הכרחי לתקשורת מסחרית מאובטחת ולשמירה מפני גישה בלתי מורשית אל רשתות-מחשבים המחוברות לאינטרנט. בנסיבות אלה נדרש שינוי בצו הצופן.

ואכן, גם מקרב רשויות המדינה נשמעה הדעה שיש מקום לחולל רוויזיה בדיני ההצפנה: לדוגמה, בדו"ח אודות היערכות ישראל לקראת עידן התקשוב, שהכינה ועדה בראשות חבר- הכנסת (כתוארו אז) מיכאל איתן, הומלץ לשנות את צו הצופן כך שכל פעילות בנושא תותר, לבד מנושאים מסוימים הקשורים לביטחון. לחלופין הציעה הוועדה להוציא באופן גורף יישום טכנולוגיות בתחום הסחר האלקטרוני מתחולתו של הצו.

בקובץ תקנות 5917 מיום 13 באוגוסט פורסמו תיקונים רחבים לדיני ההצפנה בישראל. ניתן היה לצפות כי תיקונים אלה יכירו בצורך להתאים את החוק למציאות המשתנה ויתחשבו במקצת ההמלצות שנזכרו לעיל, אלא שעיון בהם מעורר אכזבה ותהיות. אלה עיקרי התיקונים:

  • אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה) (תיקון), התשנ"ח - 1998 מעדכנת את כל ההגדרות, כך שיתאימו לטכנולוגיות ההצפנה המודרניות. עדכון ההגדרות אינו דבר קל, שכן מתקין הצו יצר שורה נפתלת של הגדרות, שהאחת מכילה את השניה, עד שיקשה לעקוב אחריהן.
  • לב ההגדרות החדשות הינו ה"עיסוק באמצעי הצפנה" (הטעון רשיון) - "פיתוח, ייצור, שינויי, שילוב, רכישה, שימוש, החזקה, העברה ממקום למקום או מיד ליד, ייבוא, הפצה, מכירה או ניהול מו"מ לייצוא או ייצוא של אמצעי הצפנה". זוהי הגדרה מרחיבה וחמורה לעומת קודמתה. מן ההגדרה הישנה ניתן היה להסיק כי האיסור חל על שימוש בדרך של עיסוק. עיסוקם של יחידים מקרב הציבור אינו בביצוע רכישות מזדמנות באינטרנט, ולפיכך ניתן היה לטעון כי השימוש בפרוטוקולי אבטחה אינו אסור עליהם. מאידך, תוצאת ההגדרה החדשה היא, שכל משתמש אקראי באמצעי הצפנה ברשת הינו לכאורה עבריין. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה) (תיקון), התשנ"ח - 1998, מיישם את ההגדרות החדשות, ומוסיף עוד.
  • ראשית, הוא מבהיר כי בעל הסמכות לתת היתרים הוא מעתה ואילך המנהל הכללי של משרד הבטחון. לצידו מונתה "ועדה מייעצת" בת חמישה חברים לפחות. תפקידה אינו מוגדר בבירור, וניתן רק להסיק משמה כי היא-היא תמליץ בפני המנהל כיצד לנהוג במתן הרשיונות וההיתרים. גם אם הצו מקפיד להבהיר כי הוועדה אינה מוסמכת לתת רשיונות וכיו"ב, ברור כי בפועל יהיה בידה כוח רב.
  • חידוש מהותי נמצא בהגדרת "אמצעי חופשי", והוא אמצעי הצפנה אשר המנהל נתן לגביו רשיון כללי או שפרסום מיוזמתו הודעה שהוא חופשי. רכישה, שימוש, החזקה, העבר הפצה, מכירה או ייצוא של אמצעי חופשי אינם טעונים רשיון.
  • ניתן לקוות כי ההכרזה הראשונה שיוציא המנהל תקבע כי פרוטוקולים לתקשורת מאובטחת באינטרנט הינם "אמצעי חופשי". אבל שפע של תוכנות הצפנה אחרות, המיועדות בחלקן להסתיר נתונים וממסרי דואר אלקטרוני, יחמוק, מן הסתם, מעינו של המנהל. המשתמש בתוכנות אלה יוסיף להיות, לכאורה, עבריין. וככל שהמנהל יכריז על אמצעים מסוג זה כ"אמצעי חופשי", לעולם תרחף מעליהם חשרת חשדות, כי בידי המדינה נמצאת הטכנולוגיה המאפשרת לפורצם ("דלת אחורית") ומשום כך היא התירה את השימוש בהם באופן בלתי מוגבל.

  • הצו מבהיר עוד כי רכישה, שימוש או החזקה של אמצעי הצפנה אינו טעון רשיון אם נמכר לפי רשיון מן המנהל.

יותר מכפי שהצווים החדשים מתירים, הם משרטטים היטב את המגבלות החמורות החלות הן על המשתמשים באמצעי ההצפנה והן על המפתחים אותם. היות והצפנה נמצאת ביסוד אבטחת המידע באינטרנט, חברות ישראליות העוסקות בתחום מצויות בנחיתות מתמדת לעומת מתחרותיהן בחו"ל: הלקוחות מתקשים להבין את הצורך לקבל היתר אפילו לשאת ולתת עימם על מכירת מערכות. התיקונים בצו הצופן אינם כוללים את הבשורה שלה ציפו החברות הללו.