מסחר אלקטרוני והגנת הצרכן

העניין ההולך וגדל במסחר אלקטרוני מחייב בחינה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, הישימות לתקשורת בין-מחשבית. לצד הוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, חוק הגנת הצרכן מציב מגבלות חשובות שעל סוחרים מקוונים לתת עליהן את הדעת. בפרט זהו המצב, לאחר שבימים אלה התפרסם חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 7) התשנ"ח-1998 (ס"ח 1679 מיום 30.7.1998).

תיקון זה חל על "שיווק מרחוק" - "פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא... או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים" (סעיף 14ג. (ו) לתיקון). נראה כי עסקה באינטרנט צריכה להחשב כעיסקה של "תקשורת אלקטרונית" או למצער "אמצעי כיוצא באלה", אם כי יש מקום לתמוה מדוע המחוקק לא קבע בפשטות, כי החוק יחול על פניה באמצעות רשתות מחשבות מקוונות.

שאלה נוספת, שנותרה בלא מענה, היא האם עצם הצבתה של חנות וירטואלית ברשת, תחשב "פניה של עוסק לצרכן". פרופ' דניאל פרידמן ונילי כהן מעירים בספרם "חוזים" (הוצאת אבירם), כי במסורת המשפט האנגלו-אמריקנית נהוג להתייחס עקרונית להצגת מוצרים בחלון ראווה, גם כשלצידם מחיר, ואף להצגתם על גבי מדפים בחנויות לשירות עצמי, כאל הזמנה להציע הצעות ולא כאל הצעה. אם זהו המצב גם ביחס לחנויות וירטואליות, הרי שהתיקון לחוק לא יחול כלל על המסחר המתקיים בהן, שכן עצם הצבת החנות ברשת לא ייחשב כפניה של עוסק אל צרכן.

התיקון לחוק הגנת הצרכן קובע, כי בשיווק מרחוק חייב העוסק לגלות לצרכן פרטים אלה לפחות - את השם והכתובת של העוסק בארץ ובחו"ל; את התכונות העיקריות של הנכס או השירות; מחיר הנכס ותנאי התשלום האפשריים; מועד ודרך הספקת הנכס או השירות; התקופה שבה תהיה ההצעה בתוקף; האחריות לנכס וזכות הצרכן לבטל את החוזה. פרטים אלה חייב אפוא העוסק לחשוף בפני הצרכן הפוטנציאלי בשלב שבו הוא מבקש לעניין אותו ברכישת המוצר או השירות.

אלא שהחוק אינו מסתפק בכך, והוא מוסיף ומורה, כי כשנקשרת עסקה בעקבות שיווק מרחוק - היא "עסקת מכר מרחוק", כהגדרת החוק - חייב העוסק לספק לצרכן בכתב, הכולל בנוסף לכל הפרטים דלעיל, גם את זהות היצרן וארץ הייצור של הנכס. עוד נדרש, כי הפרטים יסופקו לצרכן "בכתב". החוק אינו מורה מה יספק את דרישת ה"כתב": האם, לדוגמה, חייב העוסק במשלוח מסמך פיסי לצרכן או שדי בהצגת טופס מקוון על גבי מסך המחשב? האם ניתן להסתפק במשלוח דואר אלקטרוני הכולל פרטים אלה (בעיה קשה בפני עצמה בהתחשב בעובדה שאין עדין תקן אחיד לדואר אלקטרוני בעברית)? מפליא ומצער שהמחוקק לא נתן את הדעת לענין כה אלמנטרי. למותר לציין, כי השאיפה לאלקטרוניזציה מוחלטת של העסקה תומכת בטכניקות אלה. על סף המילניום, יש לשאוף לכך, שהכתב לא יהיה זהה בהכרח לדפוס על גבי ניר.

המסקנה מתיקון מס' 7 לחוק הגנת הצרכן היא שהצגת מידע מסודר בפני צרכן תמנע טענות ותקלות לעתיד. הצגה כזאת רצוי לבצע באמצעות חוזה מקוון שיוצג לעיני הלקוח תוך כדי תהליך הרכישה ואשר הלקוח יידרש לתת הסכמתו לו ("משפט באינטרנט" מהמועדים 7 ו- 21 במאי, ו- 8 ביוני 98').

החוק מוסיף וקובע כי בעסקה של מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל בכתב את העסקה תוך 14 יום מקבלת הנכס או המסמך המכיל את פרטי העסקה (סעיף 14ג. (ג)(2) לחוק), או - כשמדובר בעיסקה לרכישת שירות - תוך 14 יום מעשיית העיסקה (סעיף 14ג.(ג)(3) לחוק).

עסקאות מסוימות קיבלו פטור מהוראות התיקון ביחס לשיווק מרחוק - הווה אומר, בין השאר, אין לצרכן זכות לבטלן על פי הוראות התיקון. ואלה הן:

  • עסקאות מכר של טובין פסידים (מונח זה מופיע במספר דברי חקיקה, כגון בחוק ההוצאה לפועל ובפקודת פשיטת הרגל, מבלי שהוגדר. הכוונה היא לנכסים מתכלים, או נכסים הניתנים לקלקול מהיר. ראה: ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והליכות", 238);


  • שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי אם המועד שנקבע למתן השירות חל בתוך שבעה ימים, שאינם ימי מנוחה, ממועד עשיית העיסקה;


  • עסקאות במידע כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה1995- ("נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, למעט תוכנה, המובעים בשפה קריאת מחשב, המאוחסנים במחשב או באמצעי אחסון אחר..."); טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן בעקבות העיסקה;


  • טובין הניתנים להעתקה, לשעתוק או לשכפול שהצרכן פתח את אריזתם המקורית (לדוגמה, תקליטור או תוכנת מחשב);

תיקון מס' 7 לחוק הגנת הצרכן אינו המקרה היחיד שבו הוראות חוק הגנת הצרכן משיקות למסחר האלקטרוני. הנה, בקצרה, שתי דוגמאות נוספות:

  • תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה-1995:
  • תקנות אלה מחייבת שגודל האותיות בחוזה אחיד - וכל חוזה מקוון הוא בהכרח אחיד - תהיינה 2 מילימטרים וכי הן לא תהיינה נטויות או מוצרות, צבע האותיות יהיה נוגד את צבע הניר שעליו הן כתובות, הן לא תגענה האחת ברעותה והרווח בין השורות לא יפחת מגודל האות בשורה. כל הכותב HTML בעברית יודע שלא ניתן להבטיח דרישות אלה במסמכים מקוונים.

  • תקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג-1983:
  • התקנות חלות על עסקת אשראי (כל עסקה שיש בה תוספת למחיר כתוצאה מן העובדה שהוא משתלם בתשלומים). הן דורשות עריכת הסכם בכתב המפרט את הפרטים הקבועים בתקנות שהעתקו החתום יימסר לידי הצרכן. למותר לציין, כי הדרישה למסירת העתק חתום לידי הצרכן מחייבת, קרוב לוודאי, יצירת מסמך פיסי, ואינה מתאימה לעולם הדיגיטלי.

סוף דבר: המסחר המקוון מחייב בדיקה מחדש של התאמת הוראות שונות בדיני הגנת הצרכן. הוראות אלה מטילות על העוסקים חובות בלתי אפשריות, או שהן מנוגדות להגיונה של עסקה מקוונת. פיתוחו של מסחר אלקטרוני הוא אינטרס של צרכנים לא פחות - ואולי יותר - מאשר של עוסקים, שכן הוא מוזיל את מחיר הנכסים והשירותים. טוב יעשו הנוגעים בדבר אם לא יערימו לחינם קשיים בדרכו של הסחר המקוון.