האינטרנט וזכויות היוצרים במוסיקה

אולי יעניין אותך גם

תעשיית המוסיקה עסוקה בגיבוש מדיניותה בשאלת אכיפתן של זכויות היוצרים באינטרנט. ההתלבטות היא נחלתם של שני ענפיה העיקריים - תעשיית התקליטים והגופים שעניינם הגנה על זכויות היוצרים - אך נראה שעיקר הדאגה מונח לפתחן של אקו"ם ודומותיה ברחבי העולם.

על-פי בדיקה שערכה לאחרונה Broadcast Music Inc.) BMI), אחד משלושה הגופים הגדולים המטפלים בארצות-הברית בזכות להשמעה פומבית של יצירות מוסיקליות, כ- 26,000 אתרים באינטרנט משלבים בתוכם קבצי קול (אודיו). יש קבצים שצריך לשמור תחילה במחשב המשתמש ואז להשמיעם (לדוגמה, קבצים מסוג wav או mp3). אחרים, מסוג המכונה Streaming Audio (בתרגום חופשי: אודיו זורם), מתנגנים במחשב המשתמש מבלי שצריך יהיה להעתיקם קודם לכן.

כמו כל דבר ברשת, גם השפע המוסיקלי בה מסחרר: מקטעי מוסיקה סתמיים באתרים פרטיים, ועד לחנויות תקליטים וירטואליות (CDNow או Music Boulevard), המציעות ללקוח קליפים מוסיקליים קצרים כדי לעודדו לרכוש תקליטים; מאתרים מסחריים, המשלבים מוסיקה כדרך לעודד את הגולשים לבצע עסקאות באתר ועד לתחנות רדיו המשדרות לאינטרנט; מקבצי midi שהכינו חובבים ועד לתקליטים שלמים (http://www2.interjuke.com/jukebox) או הופעות חיות (http://www.liveconcerts.com).

במקביל לכל אלה יש אתרים פיראטים המציעים קבצים מוסיקליים, שהועתקו מתקליטים בלי רישיון מבעלי זכויות היוצרים. סוג הקובץ MP3 עודד במיוחד הקמת אתרים פיראטים כאלה: קובץ מוסיקלי דורש באופן רגיל נפח גדול מאד. באינטרנט, נפח פירושו זמן הורדה ממושך. יתרונו של הפורמט mp3 הוא בהקטנת הקובץ על-ידי דחיסתו ביחס של פי עשרה ויותר, בלא לפגוע כמעט באיכות המקור. קובץ כזה, שינוגן במחשב, יישמע באיכות FM מעולה, קרוב מאד לאיכות תקליטור. אין פלא אפוא שבתחילת 97' לבלבו בארצות הברית אתרי-סטודנטים, שהומרו, בלא הרשאה מבעל זכויות היוצרים, ל- mp3. חברות התקליטים פועלות בתקיפות נגד אתרים מסוג זה.

השפע הזה, המערב טכנולוגיות חדישות ונגישות גלובלית, מציב לפתחם של בעלי זכויות היוצרים בעיות חדשות - הן בעיות עקרוניות בתחום המדיניות, הן סוגיות משפטיות חדשות, והן בעיות בתחום האכיפה והגבייה. הנה כמה מהן:

האם האינטרנט היא ידיד או אויב? בעוד שרווחת הנטייה לחשוד ברשת, כאילו היא תמוטט את הסדרי הזכויות הנוהגים עתה, יש למטבע גם צד שני - הרשת אמנם מספקת הזדמנויות פוריות להעתקות אסורות, אבל ניצול נבון שלה יכול דווקא לעודד את צריכת המוסיקה בעולם: כבר עתה יש חנויות וירטואליות המציעות למכירה קבצים של מוסיקה, להבדיל מתקליטורים (לדוגמה: http//:www.liquidaudio.com). שיווק מוסיקה דרך רשתות מחשב עשוי להוזיל במידה ניכרת את מחירה לצרכן, מבלי להקטין את הכנסותיו של בעל זכויות היוצרים. מעתה לא צריך יהיה למממן את תהליך הייצור והעטיפה של התקליטור, ומחיר המוסיקה לא יגלם בתוכו את הוצאות אחזקתה של חנות פיסית גדולה (שכירות, ארנונה, משכורות וכיו"ב) או את עלויות הייבוא והשינוע של תקליטורים מן היצרן בחו"ל למשווק בארץ. מבחינה זו דומה ששיווק המוסיקה ברשת מאיים על חנויות התקליטים, כפי שאנו מכירים אותן כעת, הרבה יותר מכפי שהוא מאיים על האמנים. חברת התקליטים "גפן", לדוגמה, מאמינה שהפצת מוסיקה דחוסה באמצעות האינטרנט מייצגת את עתיד השיווק בתעשייה. אחד מאנשי החברה, ג'ים גריפין, צוטט בעיתון USA Today כאומר: "מייקרוסופט ואחרים הוכיחו שניתן לשווק קניינים רוחניים באופן מקוון. כן, תהיינה העתקות בלתי-חוקיות, אבל במספר שניתן לשלוט בו ואנו נוכל לזכות בפיצוי הולם".

סעיף 2(1)(2)(א) לחוק זכויות יוצרים משנת 1911 אוסר על הצגה פומבית של יצירה. "הצגה" כוללת גם השמעה (סעיף 35 לחוק). הוראה מקבילה קיימת גם בדין האמריקני. האם השמעת קטע מוסיקלי קצר בשיטת Streaming Audio, שבה כאמור הקובץ לא מועתק למחשב המשתמש היא הצגה פומבית המותרת רק לבעל זכויות היוצרים או למקבל רישיון? הפסיקה עדין לא עסקה בשאלה זו. מאמר שפרסם לאחרונה ה- !Music Performance Rights on the Net) Law Journal Extra) מסיק, בלא התלבטות רבה, שהתשובה היא חיובית.

כיצד "לשים יד" על האתרים המשמיעים יצירות מוסיקליות בלא היתר? מספר תחנות הרדיו, הפועלות בלא רישיון כחוק ובזות לזכויות היוצרים, מצומצם ואיתורן יחסית קל. גם כך קשה לגבות מהן תמלוגים. באינטרנט המצב קשה יותר: האתרים רבים ומתרבים מדי יום, משנים כתובות לעתים תכופות, נסגרים או צצים מחדש במקום אחר. פתרון חלקי לסוגיה זו הוא בתחום הטכנולוגי. BMI פיתחה תוכנה, הסורקת את הרשת 24 שעות ביממה בחיפוש אחר אתרים המשמעים מוסיקה.

כיצד לפעול כנגד אתרים המעתיקים יצירות מוסיקליות ומציעים אותן בחינם לכל גולש? כל עוד האתר המפר נמצא בתחום הגיאוגרפי של הארץ המעונינת, אפשרויות הפעולה נראות כמעט מובנות מאליהן. כאשר האתר נמצא על מחשב-שרת (Server) של ספק גישה מכובד ומוכר לאינטרנט יש לנסות ולפעול גם כלפיו. מותר להניח שמכתב התראה יתגלה כאמצעי יעיל דיו (אם כי לדעת הח"מ הספק אינו מבצע פעולה אסורה רק מפני שאחד מלקחותיו מציע קטעים אסורים על גבי המחשב-השרת שלו). אולם כיצד יש לפעול לדוגמה כאשר אתר העתיק בלא היתר שירים של אמן ישראלי והציב אותם על-גבי מחשב-שרת בפינלנד? (תשובה: במצב היום מחייבת היעילות המשפטית לפעול במדינה שבה נמצא ה- Server). מה לעשות כאשר הן מפעיל האתר והן מפעיל המחשב-שרת מסווים את זהותם האמיתית? בעניין A&M ואחרים ("משפט באינטרנט", 3.9.97) הוגשה התביעה נגד "אתר האינטרנט הידוע בשם FRESH KUTZ ואלמונים 1-10". כבר אז הבענו ספק אם ניתן להגיש באופן זה תביעה בישראל, בהתחשב בעובדה שאתר אינטרנט איננו אישיות משפטית שניתן לתובעה. בארצות-הברית השאלה לא נדונה מפני שהנתבעים לא הגיעו לבית המשפט. ועם זאת, כאשר מפעילי האתר מסתירים במתכוון את זהותם, ספק אם תהיה ברירה אחרת בידי התובע או בידי בתי המשפט המבקשים לסייע לו להגן על זכויותיו. הבעיה תתעורר במלוא חריפותה כאשר בעל זכויות היוצרים לא יסתפק בקבלת צו מניעה נגד הפעילות המפרה, אלא ירצה לתבוע גם פיצויים בגין הפגיעה בקניינו. ספק אם אז ניתן יהיה להגיש תביעה משפטית נגד מי שאינו אישיות כשירה לכל חובה וזכות, ואף אם יינתן פסק דין נגד גוף ערטילאי כזה, לא יתן יהיה לממשו בהליכי הוצאה לפועל.

באיזו מידה יכולה הטכנולוגיה לסייע לבעלי זכויות היוצרים? טכנולוגיות שונות, כדוגמת Multimedia Protection Protocol) MMP) נועדו לאפשר שיווק של אודיו ומולטימדיה באמצעות רשתות מחשב, תוך הגנה על זכויות היוצרים ביצירה. באמצעות טכנולוגיה זו מצפינים את היצירה. רק תוכנות מסוימות של משתמשים מורשים מסוגלות לפצח את הקידוד באמצעות מפתח, שהמשתמש רוכש מהמשווק. כך לדוגמה פועלת חנות התקליטים Liquid Audio, שהוזכרה לעיל.

BMI ו- ASCAP מבקשות להרחיב את השימוש ברישיון במוסיקה באינטרנט. בדיקה שערכה BMI גילתה כי רק שני אחוזים מן האתרים כוללים קבצי מוסיקה. אולם כיצד יש לחייב בתמלוגים בעלי אתרים המשמעים מוסיקה? בתחנות הרדיו ניתן לאכוף תשלום תמלוגים על-פי מספר ההשמעות. באינטרנט, זה בלתי אפשרי.

הרישיונות שמציעים BMI ו- ASCAP לשימוש המקוון במוסיקה מצויים באתריהן. ASCAP מציעה לא פחות מאשר ארבעה מסלולים שונים לחישוב התמלוגים שישולמו, לבחירת מפעילי האתרים - מסלול אחד מחשב את התמלוגים על-פי סה"כ ההכנסות באתר, מסלול שני על-פי הכנסותיו ממוסיקה בלבד, מסלול שלישי גוזר אותם אך ורק מן ההכנסות מיצירות מוסיקליות שזכויותיהן בידי ASCAP ומסלול רביעי נועד לארגונים שלא למטרות רווח ושיעור התמלוגים בו הוא פועל יוצר מתקציב הפעילות של האירגון. ה- !Law Journal Extra אומר בהקשר זה, ש"יישום כללים רגילים לטכנולוגיות בלתי-רגילות דורש גמישות".