האתרים באינטרנט מתרבים בקצב מסחרר. על-פי הערכות שונות, ה- web מכפילה את נפח המידע האגור בה כל שלושה עד שישה חודשים. בתנאים אלה, התחרות על ליבם של הגולשים הולכת ונהיית חריפה יותר ויותר, מלחמה של ממש. ובמלחמה כמו במלחמה: מפירסומות חינם (http://www.linkexchange.com או בישראל ה- HyperBanner Israeli), דרך רשת מאורגנת של קשרים מאתר לאתר (http://www.webring.org) ועד למתנות חינם (תוכנות, עותקים מכתבי-עת וכיו"ב).
זירת המערכה עיקרית היא מנועי החיפוש. מדובר בכמה מאות אתרים, מתוכם עשרה- עשרים חשובים ובעלי מוניטין (Excite, Yahoo!, Lycos, Alta-Vista, Hot Bot, Infoseek ואחרים). בלעדיהם לא ניתן היה למצוא ברשת כמעט דבר. המטרה: להופיע בעמודים הראשונים של תוצאות כל חיפוש. מרבית השיטות הננקטות הן לגיטימיות לגמרי; מיעוטן אולי כשרות, אבל ריחן רע (לדוגמה, הכללת מילים כדוגמת Sex בצבע זהה לרקע הדף, כך שהגולש אינו יכול לראותן אבל מנועי החיפוש מאתרים אותן וכתוצאה מכך מקטלגים את העמוד בקטגוריה המאד-מבוקשת הזו). טכניקות אחרות עוברות את סף הלגיטימיות. תביעה שהוגשה לאחרונה בארצות הברית מבקשת לשרטט את גבולות המותר והאסור בפירסום אתרים.
השותפות Oppedhal & Larson מניו-יורק מתמחה בדיני פטנטים וקנין רוחני. מתחילת יולי 1995 היא מפעילה אתר אינטרנט בעל-מוניטין שכתובתו //:www.patents.com http. כתובת זו, שהפירמה בחרה בתבונה רבה, הפכה אותה לאחד המקורות החשובים למידע בתחום הקנין הרוחני ברשת. האתר כולל בהבלטה רבה את שמה של Oppedhal. כיאות לפירמה שהתמחותה בקניין רוחני היא אף טרחה להגן עליו באמצעות רישום סימן מסחר.
בתביעתה טוענת Oppedhal כי עשרה נתבעים בחרו להיבנות מן המוניטין שיצרה לעצמה על-ידי כך שכללו באתרי האינטרנט שלהם את המילים Oppedhal ו- Larsen. ה- !Law Journal extra מדווח, כי הם עשו זאת בתחכום, על-ידי שימוש בתכונה של השפה המשמשת ליצירת אתרים ברשת, HTML. אחד התגים בשפה זו נקרא META. הוא מאפשר להגדיר מלים, שיקוטלגו על ידי מנועי החיפוש בלבד. הואיל והנתבעים כללו את שמה של הפירמה התובעת בפקודת ה- META הטבועה בדפי האינטרנט שלהם, חיפוש אחר האתר בעל המוניטין של הפירמה התובעת, יעלה בחכתו גם את אתריהם של הנתבעים.
לדברי התביעה, בשל השקעת הפירמה בפירסום הסימן המסחרי Oppedhal & Larson , הוא רכש לו משמעות משנית חזקה בדעת הקהל ובקהיליה העיסקית, המזהה אותו כעת עם שירותי התובעת. בתחילת יולי 1997, שנתיים ימים לאחר שהפעילה את אתר האינטרנט שלה, הריצה התובעת שאילתה באחד ממנועי החיפוש ברשת אחר המלים המרכיבות את שמה. החיפוש גילה 11 דפי מידע יוצאי דופן. בחינה מקרוב של תוכן הדפים העלתה כי הם כללו את השמות Oppedhal & Larson לא פחות משמונה פעמים בכל אחד מהם, כשהם מוסתרים מעיני המבקרים. טרם הוגש כתב הגנה.
מרבית הנתבעים כבר הסירו את שמה של התובעת מדפי המידע שלהם, אבל ככל סוגיה חדשה ברשת, גם תביעה זו מעוררת שאלות מסקרנות. לדוגמה, בעוד שנראה ברור כי אין לכלול סימן מסחר בתג Meta - האם מותר לכלול בו מלים המרכיבות שם מתחם (Domain Name, כתובות האתרים באינטרנט)? שם המתחם הקניני של התובעת כולל את המילה "פטנטים" בלבד; שם המתחם של האתר שמפעיל הח"מ כולל את המילה "חוק" בלבד. נראה, שיהיה זה מרחיק לכת ביותר לאסור את השימוש במלים כה יום-יומיות, ותוצאתו של איסור כזה עלולה להיות שיבוש חמור בזרימת המידע ברשת. אולם מה בדבר שמות מתחם שהם פחות מובנים מאליהם: לדוגמה goodfood, כשמו של אתר ישראלי חדש, או Netlaw וכיו"ב? התשובות יגיעו בוודאי מארצות הברית, מולדת הליטיגציה האין-סופית. התביעות המוגשות ומתבררות שם פורצות בלא ספק דרכים חדשות בתחום הנקרא CyberLaw (ואגב, גם זהו כנראה סימן רשום, שבמהירות רבה הפך להיות המקבילה האינטרנטית לפריג'ידר...).