מלחמת ה"לינקים" - וושינגטון פוסט ואח' נ' טוטל ניוז

אולי יעניין אותך גם

טוטל-ניוז נוסדה בשלהי 1996 והיא מונה רק חמישה עובדים. אבל כבר עתה היא מסובכת בתביעה תקדימית עם ענקי התקשורת האמריקאים וושינגטון פוסט, דאו- ג'ונס (המו"ל של הוול-סטריט ג'ורנל), טיים, רויטרס, CNN ולוס-אנג'לס פוסט. לתביעה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על הפצת הרשת והיא מעוררת סערת- רוחות. "תביעה משפטית מאיימת על עתיד ה-Web", כותב ב- PC Magazine ג'ון דבורק, מחשובי עתונאי המחשבים בארצות-הברית, ותוקף בשצף-קצף - עד כדי קריאה לחרם כנגד החברות התובעות - את התביעה ומניעיה.

טוטל-ניוז מפעילה אתר, הכולל קישורים לאתרים של רשתות טלוויזיה, עתונים וספקי מידע תקשורתי ב- World Wide Web. באתר שלה מיושמת שיטה מקובלת, הקרויה "מיסגור" (framing). שיטה זו גורמת לכך שמסך המחשב של המשתמש מחולק למסגרות אחדות: במסגרת אחת מוצגים שמות האתרים שאליהם טוטל-ניוז מקשרת כך שבקליק אחד יכול המשתמש לעבור מאתר אחד למשנהו, במסגרת קטנה נוספת מוצג הלוגו של טוטל-ניוז, במסגרת שלישית בתחתית מסך המחשב מתחלפות מדי דקה פרסומות ובחלק הארי של המסך מוצג אתר החדשות שאליו בחר המשתמש לגלוש. "אתר פרזיטי" קוראים ענקי התקשורת ל- totalnews.com בתביעה שהגישו ב- 20 בפברואר 1997 לבית משפט בניו-יורק. התביעה עותרת לקבלת צווי מניעה כנגד הנתבעים (טוטל-ניוז, מנהליה וחברות המחשבים המסייעות לה) וחשבונות בדבר הרווחים שהפיקו בגין העוולות המיוחסות להם.

"אתר טפילי"

על מה יצא הזעם? החברות התובעות טוענות כי הן מושכות מדי יום אלפי משתמשים ישירות לאתריהם מפני שהן מספקות תוכן מהותי משלהן באתר (הווה אומר, ידיעות חדשותיות). הן גם מוכרות פרסומות רבות באתרים אלה על יסוד הציפיה שגולשים רבים יימשכו לתוכנם החדשותי. בעוד שהנתבעת מוכרת אף היא פרסומות באתרה, היא איננה מספקת תוכן כלשהו משלה. במקום זאת הקימה אתר טפילי - זו לשון התובענה - המפרסם מחדש ידיעות וחומר מערכתי של התובעות בכדי למשוך אליו משתמשים ומפרסמים כאחד. לדברי התובעות, בתוך המסגרת שיועדה לאתרי התובעות מוצגים אתריהן שלא כפי שתוכננו להיראות, כשחלק מן הפרסומות והמידע שבהם מוסתרים. התביעה יוצאת חוצץ בעיקר כנגד השיטה של הצגת מידע בתוך מסגרות. היא מאשימה את הנתבעים כי הם עוסקים בגרסה האינטרנטית של גזל זכויות יוצרים: מאמץ גדול מושקע באיסוף והצגת הידיעות והמידע החדשותי באתרי החברות התובעות, והם מתעדכנים לעתים תכופות (האתר של הוושינגטון פוסט לדוגמה מתעדכן עד שלושים פעם ביום!) האתר של טוטל-ניוז, טוען כתב התביעה, מנצל מאמץ זה. הוא מונה שורה ארוכה של פגמים במעשיה של טוטל-ניוז, ובין השאר: הקלשה והפרה של סימני מסחר של התובעות, שהם בין המפורסמים והידועים בארצות-הברית; מצגי-שווא ופרסום כוזב, העלולים לגרום לצרכנים לסבור בטעות שיש קשר בין התובעות לטוטל-ניוז או שהתובעות מממנות את האתר נשוא המחלוקת, והפרת זכויות יוצרים, המתבטאת לדברי התביעה בפרסום מחדש של החומר באתרי התובעות או בהפצתו בדרך אחרת בלא אישורן. דומה כי לו היתה התביעה מתבררת על-פי הדין הישראלי היה בה מקום של כבוד לטענה שטוטל-ניוז מתעשרת כביכול שלא כדין על חשבון התובעות.

סופם של מנועי-החיפוש

בהקשר להפרת זכויות היוצרים הנטענת העיר ד"ר ויקטור בוגנים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, בהרצאה שנשא בשבוע שעבר בתל-אביב, כי על-פי דיני זכויות יוצרים ספק אם בוצעה כאן עבירה. טוטל ניוז לא מעתיקה את החומר או מפרסמת אותו, אלא מספקת קישור (link) בלבד למידע הקיים ממילא ברשת. הערה זו חושפת בעיה ייחודית בתחום דיני זכויות יוצרים, שאיננה מתעוררת במדיה אחרת למעט האינטרנט. גם אם בחרה לתקוף אתר המציג מידע במסגרות, הגיונה של התביעה איננו מוגבל להצגה כזו בלבד. עתונאי המחשבים ג'ון דבורק אומר, שהיא עלולה להיות סופם של מנועי החיפוש, כדוגמת יאהו ואלטה-ויסטה, שכל תכלית קיומם הוא בקישור לאתרים אחרים. הוא משווה את האתר של טוטל-ניוז לדוכן לממכר עיתונים המציג גם מודעות פרסומת ומתקשה להבין מדוע תאגידי התקשורת תוקפים את האתר, שמגדיל את תנועת הגולשים באתרים שלהם עצמם. "אם התביעה הזו תגיע לשופט שאינו מסוגל להבין את ה- Web היא תקרא תיגר על כל הקישוריות ברשת. ה- Web תמות. המדיה הישנה תוסיף להדפיס על ניר", הוא כותב. דבורק מייחס לתובעות דאגה מכך שהרשת תשנה את אופי עסקיהן, וטוען כי זה צעד ראשון, אך לא אחרון, בנסיונן לבלום שינוי זה.

קשה לזלזל בהשלכות מרחיקות הלכת שיכולות להיות לתביעת טוטל-ניוז על האינטרנט. עד כה היו שגרסו כי, הצבת אתר ברשת מהווה הסכמה משתמעת לכך, שאתרים אחרים יקשרו אליו. אפילו תתקבל גישה זו, פסק הדין הצפוי ישרטט את גבולותיה של אותה הסכמה. היות שכך, השלכותיו עלולות לחרוג בהרבה מעבר לסכסוך שבין טוטל-ניוז לענקי התקשורת התובעים אותה.