מי שלא השתמש בשירותי OpenAI - ולא ביקש להשתמש בהם - אינו יכול להיחשב לקוח שלה (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת כרמית בן אליעזר, 18.6.2025):
העובדות: בקשת OpenAI, LLC לכפור בסמכות ביהמ"ש. המשיב 1 הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת ו-Microsoft (המשיבה 2). בבקשת האישור טען כי החברות פגעו בפרטיות וביצעו עוולות נוספות, בכך שבעת הפיתוח, השיווק ותפעול יישומי בינה מלאכותית (כמו ChatGPT), אספו והשתמשו במידע אישי, מהציבור הרחב ומשתמשי אינטרנט, ללא הסכמתם או ידיעתם.
כיוון שכבר הוגשה בקשה דומה בשם קבוצת משתמשי יישומי OpenAI [ת"צ 1528-04-23], בקשת האישור הוגשה בשם משתמשי הרשת שלא השתמשו ביישומי OpenAI, אך מידע אישי שלהם נאסף על ידי החברות ללא הסכמה ובניגוד לדין. בבקשתה טענה OpenAI כי בקשת האישור אינה מגלה עילת תביעה על פניה, שכן הקבוצה שבשמה הוגשה כוללת רק את מי שאין להם יחסי עוסק-לקוח עמה, ולכן הבקשה אינה באה בגדרי אף אחד מן הפרטים המפורטים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
נפסק: בקשת הכפירה התקבלה, שכן עניין בקשת האישור, בכל הנוגע למבקשת OpenAI, אינו בא בגדר אף אחד מהפרטים שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך אין עילה להגשת בקשת האישור נגדה, ודינה סילוק על הסף. עילת התביעה המרכזית היא פגיעה בפרטיות. ניהול תובענה ייצוגית בשל פגיעה בפרטיות יתאפשר רק במצבים בהם פגיעה זו מבוצעת באחת ממערכות היחסים אליה מתייחס אחד מפרטי התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות: עוסק-לקוח; מבטח-מבוטח; בנק-לקוח; עובד-מעביד. חוק הגנת הפרטיות קובע מנגנונים אחרים המיועדים להקל על אכיפת הוראותיו באמצעות תביעות אזרחיות. המחוקק סבר שאין מקום להכרה גורפת באפשרות השימוש במנגנון התובענה הייצוגית לשם אכיפת הוראות חוק הגנת הפרטיות [עניין פלונית - ע"א 4110/18].
המשיב טען כי עניין בקשת האישור בא בגדרי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק, שעניינו "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". המשיב לא כפר בכך שחברי הקבוצה לא נמנים על לקוחותיה ה"טבעיים" של המבקשת, שכן הם אינם משתמשים ביישומיה ושירותיה. טענתו המרכזית היא שעצם העובדה שהמבקשת מציעה, בתנאי השימוש שלה, אפשרות להסרת נתונים בפנייה אליה, די בה כדי לבסס את הטענה כי בין הצדדים נקשרה מערכת יחסים חוזית צרכנית. אין לקבל טענה זו. עיסוקה של OpenAI הוא בפיתוח ושיווק יישומי בינה מלאכותית. לקוחותיה, מטבע הדברים, הם אלו שהשתמשו בשירותיה וביישומיה. אלו הוצאו במפורש מהגדרת הקבוצה בבקשת האישור. מי שלא השתמש בשירותי OpenAI - ואף לא ביקש להשתמש בהם - אינו יכול להיחשב לקוח שלה.
טענת המשיב מרחיקת לכת, לפיה די בעובדה ש-OpenAI פרסמה מעין תנאי שימוש חד צדדיים, הכוללים אפשרות פנייה אליה להסרת נתונים גם על ידי מי שלא השתמש בשירותיה – כדי לבסס חוזה בין הצדדים. מדובר, לכל היותר, בהצעה, שלא ניתן לראות את חברי הקבוצה כמי שקיבלו אותה, שהרי הפגיעה הנטענת בפרטיות, שעליה מבוססת בקשת האישור, נעשתה לכאורה עוד בטרם נעשתה פנייה כלשהי למבקשת בהתאם לתנאי השימוש. ככל שיעלה בידי מי מחברי הקבוצה להראות, באופן קונקרטי, כי נעשה בפועל שימוש בפרטים אישיים שלו לצורך פיתוח, הפעלת או אימון אלו מיישומי OpenAI, באופן העולה כדי פגיעה בפרטיותו, יכול ותעמוד לו עילת תביעה אישית נגדה, אולם אין בכך כדי לבסס אפשרות להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. ביהמ"ש ביטל את ההיתר שנתן למשיב להמציא למבקשת את בקשת האישור.