גרעיני שחזור של ביטקוין הם חומר "דו-מהותי", שהוא גם מידע אך גם בעל סממנים קנייניים (החלטה, מחוזי ת"א, השופט עלאא מסארווה, 18.5.2025):
העובדות: ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 6133-03-24] שדחה בקשה להחזרת תפוס, לאחר שמשטרת ישראל העבירה אותו לרשויות בארה"ב. בעת ביצוע צו חיפוש בבית העורר נתפס מחשב עם "גרעיני שחזור של ארנקי ביטקוין". הרשויות בישראל חדרו למחשב, והעבירו העתק מהחומר שהפיקו לרשויות בארה"ב, בעקבות בקשתן לעזרה משפטית. הרשויות בארה"ב, באמצעות המידע, תפסו כ-31 מטבעות ביטקוין, כחלק מהליך פלילי נגד העורר בארה"ב. העורר טען כי בהליך ההעברה של התפוס נפלו פגמים, לכן יש להשיבו לעורר, בעין או לפי שוויו. התביעה טענה שכלל אין מדובר בתפוס, אלא בחומר ראיות שהועבר כדין.
ביהמ"ש השלום קבע כי גרעיני השחזור אינם רכוש או רכוש "הנמצא בישראל", ולכן לא ניתן לקבוע שהמשיבות העבירו אותו בניגוד לחוק עזרה משפטית בין מדינות. נפסק כי לאור טכנולוגית הביטקוין, היכולת לשמור "מפתחות" במקומות שונים, היכולת לשנן גרעיני שחזור, והיכולת להעביר ביטקוין לתא אחר מכל מקום אחר בעולם, מעלה שתפיסת גרעיני שחזור, כשלעצמה, לא פוגעת ברכוש של אדם. רק העברת המטבעות מהכתובת הציבורית המקורית לכתובת חדשה היא שבפועל מעבירה את הרכוש מאדם למשנהו. רק כשהרשויות בארה"ב קיבלו צו משופט אמריקאי, והעבירו את הביטקוין לכתובת ציבורית שבשליטתם, נפגע רכושו של העורר. הטלת אחריות על גופי החקירה כעל אחריות להעברת רכוש, אינה סבירה, אינה ישימה וגם תפגע ברציונל של חוק עזרה משפטית. מכאן הערר.
נפסק: הערר נדחה. דין הבקשה להשבת תפוס להידחות, אך מנימוקים שונים במקצת. החומר שהועבר לרשויות בארה"ב הוא שהוביל לתפיסת מטבעות הביטקוין, תוך שימוש מושכל בגרעיני השחזור שהועברו כחלק מחומרי המחשב שהופקו בישראל. ביהמ"ש קמא קיבל את טענת המדינה כי קיימת חשיבות להבחין בין העברת החפץ המקורי עצמו שמחייבת קיום הליך שימוע לטוען לזכות, לבין העברת תחליף החומר או העתק ממנו, אז מדובר בהעברה רגילה שאיננה מחייבת הליך מיוחד. יש בגרעיני השחזור, בהיותם כלי נפרד ועצמאי שבכוחו להביא להשתלטות על הנכס הווירטואלי, אלמנטים רכושיים שלא ניתן להתעלם מהם.
הזכות לקניין היא זכות יסוד חוקתית. נקודת המוצא היא שהגדרת "קניין" כוללת גם זכות בנכס, לרבות היכולת להשתמש בו, להעבירו, לשעבדו, או להגן עליו משפטית. טרם דיון בשאלה אם חומר מסוים הוא רכוש או ראיה, כשמדובר בחומרים במרחב הווירטואלי, להבדיל מזה הממשי, יש לפתוח באזהרה עצמית. אם בעבר ההבחנה בין חומר ראיות ומידע מתיק החקירה לבין רכוש הייתה דיכוטומית ופשוטה, הרי שההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות מחייבות התייחסות שונה. נדרשת התייחסות לשאלה האם גרעיני השחזור הם 'רכוש דיגיטלי'. הבחינה חייבת להיות מותאמת להקשר.
לפי סעיף 1 לחוק עזרה משפטית, אותו אובייקט יכול להיות מוגדר כחפץ וכרכוש באותה נשימה. אם אותו חומר יכול להוות חפץ ויכול להוות רכוש, בעת בעונה אחת, הרי שהמבחן אמור להיות מבחן הדומיננטיות של הפן הראייתי לעומת הפן הרכושי באותו אובייקט. גרעיני השחזור מקנים שליטה בפועל על הביטקוין ומהווים אינטרס קנייני או למצער מפתח או גישה לזכות קניינית בפועל. אמנם גרעיני השחזור אינם הקניין עצמו (הביטקוין), אלא הדרך לממש את הזכות הקניינית, אך מי שמחזיק בגרעיני השחזור "מחזיק בפועל" בזכות הקניינית על הביטקוין.
המידע לגבי הביטקוין שנמצא על ידי רשויות החקירה בישראל והועבר לארה"ב נחשב לחומר "דו-מהותי". אכן, אין מדובר ברכוש במובן הקלאסי של המילה, אלא בכלי טכנולוגי שמספק גישה לנכסים וירטואליים. מחד, ברור שהוא מגלם מידע בגדרי חומר ראיות או חקירה, אך מאידך, מדובר במידע בעל מאפיינים וסממנים קנייניים. לנוכח מאפייניו הייחודיים של הביטקוין, קיימים במידע שהועבר לארה"ב מרכיבים משולבים: ראייתיים אך גם קנייניים. מדובר אפוא בחומר "מעורב". בהיותם של גרעיני השחזור גישה לנכסים ווירטואליים קיים בהם מרכיב רכושי. מן העבר השני, אין מדובר במרכיב כה פרו-דומיננטי שיש בכוחו כדי לבטל או להאפיל על המרכיב הראייתי.
המשטרה לא פסעה במסלול הקבוע בסעיף 30 לחוק אלא פעלה לפי סעיף 19(א) ו-29 לחוק עזרה משפטית. נפל פגם, שמקורו בפעולתו של החוקר הישראלי שהעביר את החומרים לארה"ב מבלי שנתן דעתו למשמעות חלק מהחומר ובעיקר להיבטים הקנייניים של הפעולה. לא היתה מניעה להסב את גרעיני השחזור לארנק המשויך למשטרת ישראל או לאפוטרופוס הכללי, כדי לאפשר לנפגע זכות טיעון. למרות קיומו של פגם, אין בכך כדי לשנות את התוצאה.