גם לאדם שאינו עו"ד יש אחריות לאסמכתאות בדויות שאליהן הוא מפנה (החלטה, תביעות קטנות חדרה, השופט יניב הלר, 1.6.2025):

העובדות: בית המשפט הפנה לעובדה כי הוא נדרש להתמודד עם הודעות התובעת המוגשות לתיק, לאחר שנעזרה ב"ייעוץ משפטי" וככל הנראה גם בכתיבת מסמכים באמצעות שירות הבינה המלאכותית ChatGPT, שלשיטת התובעת הוא ידוע ב"באמינות גבוהה של המידע, כולל מידע משפטי".

נפסק: ביהמ"ש נזקק עוד ועוד לטענות תמוהות, המנוסחות בביטחון יודע כל, המוכר אולי למי שחווה התנסות עם מנוע בינה מלאכותית המנפק מידע מוטעה ומטעה. לשיטת התובעת אין בטעויות שלה לפגוע בטענתה כי תביעתה לא התיישנה, והיא טענה כי הטעויות הן "באחריות גוגל" או "באחריות חברת חיפוש חיצונית", ואילו לה, לתובעת, אין כל חלק בהן. בניגוד ל"עמדת" התובעת, גם לאדם שאינו עו"ד יש אחריות לאסמכתאות שאליהן הוא מפנה את ביהמ"ש, בפרט כשמדובר בהתנהלות חוזרת, וביהמ"ש מעיר עליה פעם אחר פעם. 

ביהמ"ש אינו מקל ראש בכך שהתביעה קשורה בטיפול רפואי בעיני התובעת, ולתובעת טענות קשות הקשורות בפגיעה בה, אולם אין בכל אלה כדי להצדיק את ההתנהלות בתיק, ואת ההתעקשות החוזרת ונשנית של התובעת להתעלם שוב ושוב מהצעת ביהמ"ש שלא להסתמך רק על חיפושים חובבניים במערכות בינה מלאכותית, בלי לבדוק כלל את אמיתות האמור בהם. אין כל הצדקה להפניית ביהמ"ש לאסמכתאות שאינן קיימות. ההתנהלות החוזרת מול התובעת גוזלת, פשוטו כמשמעו, את המשאב היקר ביותר – זמנו של ביהמ"ש, האמור להיות מוקדש לכלל הציבור המתדיין לפניו, ולא למתדיין אחד, המתעקש לטעון טענות ולהפנות לאסמכתאות שאינן. התובעת תשלם לאוצר המדינה 250 ש"ח.