נדחתה עתירה לא מבוססת להורות לחברות בינה מלאכותית לחשוף את הקוד שלהן (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים מינץ, אלרון, וכשר, 7.5.2025):

העובדות: העותר טען כי הוא בעל פטנט רשום על "הרובוט היהודי" וכי רשות הפטנטים איבדה 100 דפים של תיעוד וקודים מהפטנט. העותר טען כי חברות בינה מלאכותית בינלאומיות, המשיבות 2-4 (OpenAI, Google, Meta), משתמשות באופן מסחרי בטכנולוגיה שפיתח, ללא רשות. העותר ביקש להורות על מתן צו מניעה מיידי שיורה למשיבות 2-4 להפסיק להשתמש בטכנולוגיה שפיתח; להורות על מתן צו גילוי שיחייב את המשיבות לחשוף את הקוד והאלגוריתם שלהם לצורך השוואה עם הפטנט; לפסוק לזכותו פיצויים בסך של 50 מיליון ש"ח; ועוד.

נפסק: העתירה נדחתה על הסף, בהיותה רחוקה מלקיים את דרישות תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. העותר אינו מבהיר בעתירה מדוע הסעדים שביקש מצויים בסמכות בג"ץ. ממילא קשה להבין מהעתירה מהי, להשקפת העותר, התשתית העובדתית והנורמטיבית התומכת בזכאותו לסעדים.