מכתב הנשלח ל-10 נמענים בדוא"ל אינו נחשב כ-10 פרסומים. מדובר בתביעת השתקה (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אבי כהן, 18.5.2025):

העובדות: בקשת הנתבעים לסילוק תביעת לשון הרע על הסף, בין היתר בטענה כי היא תביעת השתקה. התביעה הוגשה בשל מכתב ששלח ב"כ הנתבעים בדוא"ל, לעשרת חברי מועצת תאגיד השידור הישראלי. המכתב קורא לנמעניו להקים ועדת בדיקה בנוגע להתקשרויות שביצע התאגיד בזיקה לתובעת 1, בנוגע לשירותי הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל בקטאר 2022.

נפסק: דין שתי טענות הסף על היעדר יריבות והגנות מוחלטות להידחות, כטענות סף. כל הדרוש לגביהן יכול וצריך להתברר במסגרת בירור התביעה כולה. ההלכה התקדימית של ביהמ"ש העליון בנושא תביעת השתקה נקבעה בעניין וקנין [רע"א 1954/24]. יישום ההלכה על עובדות המקרה מביא למסקנה כי מדובר בתביעת השתקה מובהקת שראוי למחוק על הסף. הנימוק המרכזי הוא סכום תביעה מנופח ומופרז בעליל, שחושב באופן המנוגד לדין באופן בוטה. התובעים ביקשו לפסוק לטובתם פיצוי עצום, על יסוד עמדה כי נשלחו כביכול 10 מכתבים הכוללים לשון הרע או בוצעו כביכול 10 פרסומי לשון הרע. אין חולק שבמציאות הנתבעים שלחו מכתב אחד בלבד (ולא 10 מכתבים), פעם אחת בלבד, לכל נמעניו יחדיו, באותו מועד בדיוק ובאותו אמצעי בדיוק (דואר אלקטרוני). יומרתם של התובעים לפצל משלוח יחיד זה ל-10 פרסומים כביכול (כמספר נמעני המכתב), אינה יכולה להתקבל והתובעים אף לא הסבירו מה הדין עליו השתיתו את עמדתם.

גישת התובעים, לפיה הם רשאים לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק כמספר הנמענים בכל פרסום, עלולה בקלות להביא למצב דברים כללי אבסורדי ובלתי סביר בעליל, לפיו פרסום ברשת חברתית לאלפי נמענים עשוי להקים עילת תביעה בסכום של מילוני ש"ח רבים מספור. המכתב מושא התביעה נוגע לעניין ציבורי מובהק הקשור בתאגיד ובהתנהלותו, ועל פניו מבקש מנמעניו לפעול באופן ענייני ויסודי לבירור עניינים בעלי חשיבות ציבורית, על רקע תמיהות נטענות שונות. אמנם, התובעים אינם אנשי התאגיד ואינם מזוהים עמו, אך האפקט של התביעה עלול להיות שלילי ולמנוע, ולו בעקיפין, ביקורת ובחינה של עניינים ציבוריים הקשורים בתאגיד. התביעה נמחקה. התובעים יישאו בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.