ת"א 40001-08-20 המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה נ' נזרי

אולי יעניין אותך גם

תושבת בנימינה-גבעת עדה תפצה את המועצה בשל פרסומים מכפישים בפייסבוק (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא, 7.6.2022):

העובדות: תביעת לשון הרע, בין היתר בשל פוסטים בפייסבוק. התובעת היא רשות מקומית. הנתבעת היא תושבת הרשות ופעילה חברתית שפרסמה פוסטים על ראש המועצה המקומית ועובדיה וכן פרסומים נוספים. התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת מתנהלת באלימות מילולית ומוציאה דיבה על התובעת במשך שנים. הנתבעת טענה, בין היתר, להיעדר יריבות מול המועצה המקומית, וכן כי עומדות לה הגנות שונות מכוח חוק איסור לשון הרע. 

נפסק: תביעה לפי חוק איסור לשון הרע מחייבת איזון בין שתי זכויות יסוד - חופש הביטוי, מחד גיסא, והזכות לשם טוב, מאידך גיסא. על בית המשפט לאזן בין תחולת פרישתן של שתי הזכויות. היקף ההגנה שתינתן לכל אחת מהזכויות, תלוי בהקשר בו מתנגשות הזכויות וקיומם של אינטרסים ציבוריים וערכים רלבנטיים נוספים. בגדר כך יש לשקול את אופיו של הביטוי ותכליתו. ניתנת הגנה רחבה יותר לביטוי פוליטי או סטירי על פני ביטוי מסחרי, שכן ביטוי פוליטי משרת באופן ישיר את תכלית הענקת ההגנה לחופש הביטוי – כינון משטר דמוקרטי המבוסס על ריבוי דעות והאפשרות החופשית לבטאן באופן מלא. ההגנה על חופש הביטוי פורסת חסותה אף על ביטוי קיצוני ומעורר מחלוקת. אולם, הגנה זו אינה בלתי מוגבלת. אין להפוך את שמם הטוב של אישי ציבור להפקר, אך בשל בחירתם בתפקיד ציבורי.

בדיקת הפרסומים העלתה שהם מנוסחים כעובדה וכי אין מדובר בביקורת, אלא בהטחת עלבונות. חלק מהפרסומים עולים כדי לשון הרע. החוק אינו מגביל את הזכויות מכוחו לאדם פרטי בלבד אלא מחילן אף על תאגידים. גם מועצה אזורית המאוגדת בהתאם לסעיף 7 לפקודת העיריות, הינה "תאגיד" לצורך חוק איסור לשון הרע, ואין לשלול את אפשרותו של תאגיד ציבורי לתבוע פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע. היקף ההגנה הניתן לגורמים אלה מושפע ממעמדם, מתפקידם ומחשיבותו של חופש הביטוי בספירה הציבורית. תאגיד רשאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעה לפי החוק. נדחתה טענת הנתבעת כי אין יריבות בין התובעת לבינה נוכח היות התובעת תאגיד ציבורי. הנתבעת לא הוכיחה כי הפרסומים או חלקם הם אמת. בנוסף, הדברים לא פורסמו כהבעת דעה או כביקורת, אלא כעלבונות חסרי הקשר. לכן הפרסומים אף לא נהנים מההגנה לפי סעיף 15 לחוק. הנתבעת תפצה את התובעת ב-45,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 12,000 ש"ח.